ביום שלישי ה 27.1.2015 בערב, התכנסנו בספריית החומרים לכבוד ערב "פנטזיה | טכניקה, חומר, ערך" אשר נתן במה ליוצא דופן, לחמקמק, לבלתי מושג, כפי שמתבטא בעולם העיצוב. השימוש בחומרים יוצאי דופן, השראות וטכנולוגיות בעלי משמעויות תרבותיות מורכבות, היוו חלק מהנושאים אשר עלו בערב.
נעים מאוד, שמי נטע לבבי, חולייה חדשה שהתווספה לאחרונה לחוט השדרה של ספריית החומרים וקרמיקאית ביתר הזמן. עברו ארבעה חודשים מאז הצטרפתי אל צוות הספרייה והנה עולה בי הצורך לכתוב כתבה על קרמיקה בשבילכם, קהל המכותבים שלנו, מתוך מחשבה שמישהו צריך לעשות קצת סדר "בבלגן".
כחלק מהעשייה בספריית החומרים יוצא לנו כצוות להיפגש עם הרבה אנשי מקצוע ויוצרים מתחום העיצוב – מעצבים תעשייתיים, מעצבי פנים, אדריכלים ועוד. בזכות אותם מפגשים מרתקים עם אנשים שפועלים בזירה נוכחתי לגלות לשמחתי כמה עניין וסקרנות מגלה כיום עולם העיצוב בתחום הקרמיקה ועד כמה התחום מושך בעיני יוצרים מכל התחומים. באותה נשימה נוכחתי לגלות, פחות לשמחתי, שיחד עם המשיכה של מעצבים להתעסק במה שנקרא "קרמיקה" חוסר הידע שיש בשדה זה הוא גדול מאוד והבלבול סביב הנושא חוטא הרבה מן הפעמים לעבודות עצמן ולעולם הקרמיקה. אז הנה ניסיון לעשות קצת סדר ולבנות מילון מושגים בסיסי איתו תוכלו לצעוד כאשר אתם ניגשים לפרוייקט הבא.
נתחיל במילה "קרמיקה": כשמשתמשים במושג "קרמיקה" בתוך משפט כמו "יש לי רעיון לפרוייקט ואני רוצה לבצע אותו מקרמיקה" צריך להבין שזהו שם גנרי כללי מאוד לעולם שלם של חומרים, מושגים ותהליכי ייצור שנכללים תחת כותרת זו. קרמיקה היא לא חומר בפני עצמו או טכניקת ייצור אלא עולם שלם. לכן, הייתי רוצה להציע מושג אלטרנטיבי שנכון יותר להשתמש בו והוא – "חימר". חימר הוא חומר הגלם שאיתו אנחנו יוצרים בעולם הקרמיקה. ישנם המון סוגים של חימרים, בצבעים שונים, בעלי תכונות שונות וטמפ' שריפה שונות, את ההבדלים בניהם נציין בהמשך, אבל ראשית נתחיל בלהבין מה הוא חימר.
חימר הוא גוף חומר, שמקורו בסלע מגמתי שנקרא גרניט שנוצר בהתקררות איטית על פני כדור הארץ. הסלע עובר בלייה כימית ופיזית ומתפרק למינרלים. אחד החומרים שנוצר בתהליך זה הוא החרסית. בתהליך הנדידה של החרסית הטהורה היא נשחקת ונשברת, גודל החלקיקים שלה קטן ומתערבב עם כל מיני חומרים אורגניים ותחמוצות ברזל שמשנים את גוונה הלבן והטהור, כך נוצרים לנו סוגים שונים של חרסיות (clay). את החרסיות הללו בתוספת מים וחומרים מתיכים כמו גיר מערבבים ליצירת גוף החומר שנקרא חימר – clay body.
סוגי החימרים, בהתאם לסוגי החרסיות הם שונים. הם מסווגים בעולם הקרמיקה ל3 קבוצות:
קבוצת חימרים שנקראת "אדמית" (Earthenware) אלה גופי חומר לשריפה בטמפ' נמוכה 950-1150 מעלות. הגוון שלהם הוא בד"כ חום על גווניו השונים בגלל הברזל שהוספג בחרסיות ואופיים נקבובי ועלול לחלחל. חימר הטרה-קוטה (באיטלקית אדמה אפויה) הוא דוגמא ל'אדמית' שלאחר השריפה בשל תחמוצת הברזל מקבלת גוון אדמדם. היא משמשת לרוב לרעפים, אריחים ולפיסול.
קבוצת חימרים נוספת נקראת "אבנית" (stoneware) אלה גופי חומר שנשרפים לטמפ' גבוהה 1100-1260 מעלות, לכן הם פחות נקבוביים, סגורים ועמידים יותר. בתהליך הנדידה התערבבו בהם חומרים פחות "צבעוניים" ולכן צבעם בהיר יותר בגווני אפור ולבן. חימרי 'האבנית' הם גופי חומר שהרבה קרמיקאים אוהבים להשתמש בהם. הם מתאימים לכלי קדרות שימושיים שכן הם עמידים יותר בפני שבירה בשל טמפ' השריפה הגבוהה ומכיוון שפלטת הצבעים של הגלזורות שמותאמות לשריפה זו מגוונת ועשירה. הם מתאימים גם לאובייקטים עיצוביים שכן שמבחינה אסתטית ניתן להשאיר אותם חשופים ללא זיגוג.
פורצלן /חרסינה (china clay) הינו גוף חימר נוסף, שמקורו בחרסית שנקראת קאולין אשר התגלתה לראשונה בסין וקיימת גם באנגליה, צרפת, ארה"ב ומדינות נוספות. יש נטייה להתייחס לפורצלן כחומר אחר, מובדל מחימר, אך למעשה ההבדל בינו לבין חימרים אחרים הוא בתכונות החרסית שלו. הקאולין נוצרת גם היא מבליה של סלע גרניט, אבל בניגוד לחרסיות האחרות הקאולין נשארה קרובה לסלע האם שלה ולא התערבבה עם חומרים אחרים. לכן היא נשארה טהורה ולבנה וחלקיקיה גדולים יותר מה שהופך את הפורצלן לפחות פלאסטי בהשוואה לחימרים אחרים. חרסית הקאולין נדירה יותר מחרסיות אחרות ולכן הפורצלן הוא חומר יקר וגם נחשב יוקרתי מאוד.
פורצלן נשרף לטמפ' גבוהה של 1100-1260 מעלות (יכול להגיע ליותר בשריפות מיוחדות כמו שריפת עצים). הוא חומר צפוף וסגור מאוד. לא נקבובי, עמיד מאוד ולבן מאוד. כאשר עובדים איתו במשטחים דקים יש לו שקיפות והוא מעביר אור.
יש יצרנים שמערבבים אותו עם חימרי 'אבנית' ובכך הופכים אותו לפלאסטי יותר ונוח לעבודה. הפורצלן הוא חומר מאוד "מפונק", הוא מתייבש מהר ונסדק לכן צריך להיות עדינים במגע איתו ולא להתעסק איתו יותר מידי. גם הרטבה חוזרת ונישנית שלו במים במהלך העבודה לא תמיד כדאית כי הפורצלן 'זוכר' כל טביעת אצבע, כל סדק ונקודת חולשה ואנחנו נראה עליו את הסימנים לאחר השריפה אם נשאיר אותו חשוף ללא זיגוג.
באופן כללי יצרנים בתעשייה מייצרים גופי חימר בעלי תכונות שונות הרצויות לשימושים קרמיים שונים. לרוב על ידי ערבוב של כמה חרסיות שונות יחד ליצירת חומרים – פריכים יותר וחזקים יותר, נקבוביים יותר וסגורים יותר, כהים יותר ובהירים יותר, לטמפ' גבוהות ונמוכות, פלאסטיים יותר ופחות, בהתאם לצורך.
כהכנה לכתבה הבאה שתדבר על תהליכי ייצור בעולם הקרמיקה, אציין שפרט לעבודה עם גוש החימר הפלאסטי ניתן לערבב את החימר עם מים ולהפוך אותו לחומר נוזלי ואחיד למטרות שונות. כמו כן ניתן לקנות חימר נוזלי שעירבבו אותו עם חומרים מסויימים והוא מותאם ליציקות קרמיות בשריפה גבוהה או נמוכה.
עוד בנושא
