חלב, עצמות ושיער סוס. על חומריות אלטרנטיבית בעיצוב

שחר ליבנה היא מעצבת וחוקרת חומרים דרך הנרטיב, ההיסטוריה והכימיה שלהם. היא עוסקת במגוון חומרים לא שגרתיים כמו: דם, מאובנים מעשי ידי אדם, קריסטלים ועוד. היא מוציאה את החומר מהקשרו ומפיחה בו משמעויות חדשות.

היא הציגה בתערוכה "אוכל" של מוזיאון העיצוב חולון חומרים ביו פלסטיים (חומר מבוסס ביולוגי או מתכלה) העשויים משאריות דם ועצמות. (הראיון נערך בעת ביקורה בתערוכה)

שחר, ברוכה השבה לספרייה. שמענו שבאת לביקור קצר בארץ וישר קפצנו על ההזדמנות לראיין אותך. 

שמחה לחזור. בדיוק סיימתי להסתובב בתערוכה "אוכל" במוזיאון, שם מוצג הספר של קריסטין מיינדרטסמה- PIG05049 אשר מציג את כל תוצרי הלוואי שמיוצרים מגוף של חזיר. ובדיוק סיפרתי לאמא שלי שזו אחת ההשראות הכי גדולות שלי לפרויקט "מפעל הבשר" (שגם הוא חלק מהתערוכה "אוכל").  הוא גרם לי להבין שיש כל כך הרבה חומרים שהם חלק מהחיים שלנו ומקורם בחזיר. לא הייתי מודעת לזה.

יש פה עבודת עיצוב ברמה הפילוסופית, נעשה פה תהליך של הפירוק וההרכבה. אגב, בגלל זה הפרויקט שלי נקרא "מפעל הבשר" (נדבר עליו בהמשך) כי התהליך הופך לפס ייצור, משהו מאוד קליני. אתה כבר לא חושב על זה כיצור חי.

יש משהו כמעט פרהיסטורי בהרבה מהחומרים שאת בוחרת. מעניין אותנו לדעת מה גרם לך לבחור לעבוד עם חומרים כאלה לא שגרתיים, ואיך את בוחרת לטפל בהם.

כבר בשנה הראשונה שלי בלימודים ניגשתי ישר לחומר. זה משהו שהיווה לי את ההשראה הראשונית לכל פרויקט. תוך כדי הלימודים, בצורה מאוד טבעית, החומר תמיד היווה בשבילי את ההתחלה ואת העניין הראשוני. לקראת פרויקט הגמר, עשיתי עם עצמי חושבים, פתאום הבנתי שזאת הדרך שמאפיינת את העבודה שלי.

הגישה ה"פרהיסטורית" בעבודה שלי בהחלט נוכחת, אני שואבת השראה מהעבר ומהטבע ולכן הרבה פעמים יש באסתטיקה שלי משהו מאוד קראפטי (raw), אני מכנה את החתימה העיצובית שלי כסטייל "ניאו-פרהיסטורי".

אגב, אני די בטוחה שזה נטמע בי עוד לפני שהחלטתי להיות מעצבת, כשביקרתי בתערוכה שהייתה ב 2011 במוזיאון העיצוב חולון, בשם "ישן-חדש" (באוצרותו של פולקר אלבוס).                        

אז זאת הדרך שלך להתחיל פרוייקט, מהחומר?

כן, אני מתחילה מהמחקר ומהפילוסופיה של החומר. תרבות חומרית (material culture), מרתקת אותי. בדרך כלל מה ש"מדליק" אצלי רעיונות חדשים אלה תופעות טבע והמערכת יחסים בין האדם לטבע.

מעודדים לעבוד ככה באיינדהובן?

כן, זה מאוד ייחודי להם. בית הספר הוא "Conceptual product design", בגלל זה הוא גם ייחודי בעולם, ובעל שם עולמי, הם מעודדים את הסטודנטים למצוא את המקום הייחודי שלהם בתוך עולם העיצוב, להתנסות, להסתכל פנימה והחוצה בתהליכי היצירה. אם מסתכלים על פרויקטי הגמר, רואים שהרבה פרויקטים מגיעים מגישת ה storytelling, נותנים דגש לקונספט.  הפרויקט של הדם (עליו נדבר בהמשך) התחיל בלימודים ב-2014, כחלק ממשימה במחלקה שבה למדתי שנקראה בזמנו "Men and Leisure".

Leisure זה אומר עיצוב לפנאי?
כן, אבל זה לא באמת מרמז על מה שלמדנו, הגישה הייתה לבחון בני אדם, לשחק ולהנות בעבודה, חקירה של מה נותן פנאי ומה יכול לצמוח מהפריבילגיה לפנאי. זה חינך אותי למשחקיות וחופש יצירתי ועזר לי לבסס את ההבנה האישית שלי על מה הוא עיצוב.

באחד הסמסטרים, הנושא היה קונפליקטים בתעשיית המזון. אני צמחונית מגיל 14, אבל לכל אורך הזמן הריח והמראה של בשר עדיין גירה אותי, בהחלט קונפליקט אישי שהרבה אנשים מתמודדים איתו. לאורך המון שנים, הייתה לי מערכת יחסים מורכבת עם בשר, כי אני אוהבת בעלי חיים מאוד, אפילו רציתי להיות וטרינרית לפני שהחלטתי להיות מעצבת. הדבר הראשון שהתעסקתי איתו היה עובש. עובש מרתק אותי כי באיזשהו אופן הוא גורם גם למשיכה וגם לרתיעה טבעית. הסתובבתי במדפים של העובש, של הגבינות והנקניקים. ואז חלפתי ליד האזור של הבשר ואמרתי לעצמי – רגע, למה זה כזה אדום? ואיכשהו הקונפליקט בין החשק לדחייה הצית לי את הדמיון. ככה התחילה ההתעסקות שלי עם החומר הלא שגרתי הזה.

מבחינתי, חלק משמעותי מפרוייקט זה לא רק התוצר הסופי, אלה התהליך של המעצב. איך הוא מתעסק עם החומרים ומאיפה הם באים, גם פילוסופית, נפשית וגם פיזית. אחריותו של המעצב להיות מודע למקורם של החומרים איתם הוא עובד.

בהמשך הכרתי את הפילוסופיה של Nose to tail /The entire beast. (זאת תפיסת עולם כלכלית חברתית שאומרת שאם אתה אוכל-כל, ועל כן ניזון גם מבעלי חיים, לפחות תשתמש בכל חלק וחלק של החיה – אל תזרוק דבר. תכבד את החיים שתמו, ואל תתן לבעלי החיים למות לשווא). לאחר שהבנתי שאני רוצה להתעסק בחומר הגלם הזה- דם, השלב הבא היה להשיג אותו.

ככה סתם אפשר לקנות דם? 

כן, הזמנתי דם אצל קצב, כי מנטלית לא הייתי מסוגלת ללכת לבית מטבחיים. אני לעולם לא אשכח את היום שבו הלכתי לקצב, הם אמרו לי שבדיוק שחטו את החיה בבוקר, והדלי עדיין היה חם. זה היה מגעיל וקשה מאוד בשבילי, אך כעבור כמה דקות מצאתי את עצמי הולכת ברחוב עם דלי מלא בדם. 

ייבשתי את זה בבית, כי רציתי לייצר מהדם פיגמנט (כמו שהיו עושים פעם) ועשיתי ממנו מיצוי. היה לו מראה כמו של זכוכית יפהפיה, זה בעצם דם קרוש. פעם נוספת נתקלתי בקונפליקט הפסיכולוגי, מצד אחד זה מאוד יפה, מצד שני אני מתעסקת עם הריח והדם וברור לחלוטין שזה הגיע מפעולה מאוד אלימה. חלק מאוד משמעותי של הפרויקט הוא ההתעסקות האישית שלי בתוך זה. היה לי ריח של גופה בבית. 

בשלב הבא, התחלתי לייצר את החומר שמזכיר עור, ביצעתי כל מיני ניסויים.
יצרתי סרטון לפרויקט וניסויים חומריים בלימודים. לאחר הלימודים, חזרתי לזה ומשם זה כבר התגלגל.  ב2018 פנה אליי מייסד חברת NET-2, שראה את העבודה שלי בתערוכת טקסטיל. עבדנו יחד בשיתוף פעולה, ועיצבנו נעל שמשולב בה החומר דמוי העור מדם שיצרתי. מכרנו אותה למוזיאון הנעליים והעור בהולנד וזה עכשיו חלק מהאוסף הרשמי שלהם. יצרתי מהפיגמנט הדפס משי שנרכש לאחרונה ע"י מוזיאון לעיצוב ואדריכלות בסלובניה "MAO". הם הציגו אותו לצד הנקניקיה של העתיד (שהוצגה גם בתערוכה "אוכל" במוזיאון העיצוב). 

כמה עמיד החומר שיצרת?

זה מעניין, מצד אחד יש לי סמפלים מ-2014 שעדיין בסדר אבל מצד שני, זה חומר רגיש. הנעל שיצרנו שנמצאת אצלי, חלק ממנה קצת נשבר ומתכלה. אבל זה גם חלק מהיופי של לעבוד עם חומרים כאלה..

אפשר ללכת עם הנעל הזאת, או שהיא נשארה קונספט?

זה נמצא באוספים כרגע, אבל לחלוטין אפשר ללכת עם זה. לפני כמה שנים הוזמנתי לחברת קמפר להעביר שם הרצאה לאחר שראו את הנעל, ביצענו מבחן מעבדה אצלם. הנעל גמישה מספיק ועמדה בסטנדרט, אך לחומרים ביו פלסטיים יש רגישות למים, אור, אור שמש, קרינת uv. זה סוגייה שעוד צריך לפתור.

במחשבה שניה, זה הסיפור של החומרים האלו, אולי לא צריך לפתור את זה. ביופלסטיק אמור להתכלות, זה חלק מההבנה שחומרים שאנחנו מייצרים צריכים גם לדעת להיעלם.

חוץ מדם את משתמשת גם בעצמות?

כן, מעצמות מיציתי כמה חומרים. בעצם העור שיצרתי ונמצא בנעל הזו, לא עשוי 100% מדם. הוא עשוי מכמה חומרים. התמקדתי בחומרים שמשליכים בדרך כלל וברכיבים הכימיים שלהם. הם יכולים לשמש כתחליף לחומרים הסטנדרטים ולשמש כביו פלסטיק. לדוגמא, השומן (שנמצא בכל גוף חי) יכול לשמש לריכוך. בנוסף, חקרתי את תוצרי הלוואי של כל התהליכים, את הזיהום שנוצר. יש מפעלים שבמקרה הטוב משתמשים ב"פסולת" לשימושים אחרים במוצרים שלהם, ובמקרה הרע הופכים לפסולת מזהמת.

מה כן ניתן לעשות עם פסולת מהסוג הזה?

במקרה הגרוע, מנקזים ושוטפים את הדם והוא מגיע לביוב ומקורות המים. במקרה הטוב יותר משתמשים בפחת לתוספים של b12, ייצור ג'לטין או דשן לאדמה. ויש שאפילו מאכילים בזה את בעלי החיים בחזרה. זאת מחשבה שהיא מזעזעת מצד אחד, אבל יש בזה איזה מחשבה מקיימת, פילוסופית. 

בתערוכה "אוכל" את מציגה גם חוט העשוי מחלב. איך הוא מתחבר לסיפור?

ההתעסקות עם הדם נתנה לי השראה לפרויקט חדש עם טקסטיל, שנקרא ALCHIMIA שהוא בעצם טריפטיך (יצירת אומנות בשלושה חלקים). הפרויקט הוא שלישייה של שטיחי קיר. כל אחד עומד בפני עצמו אבל יש ביניהם קשר רעיוני משותף. קיבלתי מענק לפני שנתיים מממשלת הולנד (מענק מחקר לעצבים) ורציתי לקחת את החומרים מבוססי הדם שלב אחד קדימה למקום יותר תעשייתי. הרעיון היה יצירת חוט, עם מאפיינים שאפשר לשנות, ולהשתמש בו בצורה יותר תעשייתית. ממש לסרוג ולעבוד איתו, כמו בתעשיית האופנה. 

אז מצאתי שיש חוט/סיב שפותח בסין שעשוי מקולגן ומסיבים של צמחים והתנסתי איתו, ישנו גם חוט העשוי מקולגן בפיתוח של אוניברסיטה מגרמניה לצרכים רפואיים והם נתנו לי קצת כדאי להתנסות. החוט עובד נפלא אבל קשה לצבוע אותו, לכן, אחרי מחקר שבו למדתי על סיבים מפרוטאין חלב, החלטתי לשלב בין השניים. הסיב נקרא "milk yarn", עושים על הקזאין (פרוטאין החלב) מניפולציה כימית ומייצרים מזה סיב. הוא דומה מאוד למשי, די חזק. ההמצאה שלו נעשתה בשנות ה-50 כשהייתה אינפלציה ובאותה תקופה היה הרבה חלב, אבל לא היה מי שירכוש את כולו והוא התקלקל. וגם היה מחסור בחומרים אחרים, אז הצליחו להמציא סיב חדש שיכול להחליף כותנה ומשי.

והדם זה הצבען. עבדתי עם צבענית והיא לימדה אותי על המינרלים והצמחים שמשתמשים בהם. לקחנו את הדם וחיברנו, ראינו איך זה מגיב והופך לצבעים חדשים (גם הם הוצגו בתערוכה "אוכל").

הסיב עשוי מחלב פג תוקף?

בזמנו כן, וגם היום הם משתמשים בפג תוקף או בתוצרי לוואי, לא משתמשים בחלב טרי שאפשר למכור לציבור.  באלכימיה (תחום של חקר החומרים בטבע, שהתפתח בעת העתיקה ורלוונטי עד היום) יש מושג שנקרא animalizing. בזמנו נטען, שאם נוסיף חומרים מיצורים חיים כמו שתן, צואה או דם לצבענים שאנחנו צובעים איתם בדים או לחומרים, זה יתן סוג של חיים לצבע, דברים יראו יותר "חיים".

היו ניסיונות לשחזר את הצבע האדום העתיק מהתקופה ההיא שנקרא Turkey Red. ידוע שבשביל להפיק אותו היו משתמשים בשתן של כבשים, בצואה ובדם… אך המתכון המקורי נעלם מדפי ההיסטוריה, חוץ מכמה רמזים פה ושם.

על אילו פרויקטים חדשים את עובדת עכשיו?

אחד מהדברים שאני עושה עכשיו הוא מחקר על Digital Materiality, על מה המשמעות של חומריות בעולם הזה. במובן האקו- פילוסופי.

בדיגיטל את משתמשת רק בחוש אחד, הראייה. אין שם נגיעה פיזית בחומר, זה מאוד שונה מכל מה שעשית עד עכשיו..

נכון. המחשבה על כיוון הזה התחילה מה NFT, Blockchain. גם לזה אגב יש משמעות פיזית חומרית של אנרגיה, כרייה. אם לצורך העניין אתה יוצר NFT אז הוא חי, הוא מתקיים על אנרגיה הנצרכת. בכמויות גדולות יש לזה תוצאות אקולוגיות.

אז ככל שהקובץ יותר מורכב ככה הוא יותר מזהם?

כן, ההבנה שיש קשר בין השימוש בדיגיטל לבין זיהום מוחשי זה משהו שעוד לא שקע אצל רובנו.

זה עדיין פחות מזהם מ"פאסט פאשן" (אופנה מהירה)..

נכון, והמילה קיימות נהייתה קצת יותר מדי משומשת. משתמשים היום במושג בקלות יתר.

ידעת שעיצוב נחשב למקצוע השני הכי מזהם בעולם?

בתור מישהי שעושה critical & discursive design (עיצוב ביקורתי ועיצוב המעורר שיח) ובתור מעצבת, קודם כל אני אומרת שמעצבים לא מצילים את העולם.

בעייני שמים עלינו משקל כבד מדי. מבחינתי אני מייצרת מודעות שמעניקה לאנשים יכולת לחשוב בצורה יותר פתוחה. ברגע שאני מציגה משהו, אני מציגה אותו מהמקום הניטרלי. אני עושה הפרדה בין שחר בת האדם, עם הדעות והמחשבות שלי, לבין שחר המעצבת. אני בוחרת להציג דברים ניטרליים ולא לכפות את דעתי על הקהל. אני כן מאמינה שמתוך העבודות נוצרים דיונים, שפותחים את המחשבה, ומזמינים אנשים ובעלי השפעה ללמוד יותר, להיות יותר ביקורתיים ולהצמיח משם פתרונות. זה בעיני הכוח של מעצב. אני מעולם לא הייתי מעצבת שפותרת בעיות. אני חושבת שהעולם כל כך מורכב, אחת מהמילים האהובות עליי זה entanglement, סביכות. לפעמים אנשים חושבים שהכל זה שחור ולבן, אבל אני עובדת באזורים אפורים. אני מתחברת למשפט- Lesser of both evils (הרע במיעוטו). וזאת האמונה שלי כאדם וגם כאמנית- מעצבת.

את מתגעגעת לישראל? 

האמת שזה מעניין, אני חיה בשני עולמות. כבר 11 שנים שם. אבל זה לא מרגיש ככה. מרגיש פחות. אני תמיד אומרת להורים שלי שכאני באה לפה (בדרך כלל בטיסת אחה"צ) אני מגיעה בערב, הולכת לישון וקמה בבוקר ומרגישה שהולנד מעולם לא קרה. וגם כשאני מגיעה לשם, להולנד, אני מרגישה אותו דבר. יש לי שני עולמות.

את חושבת שאי פעם תחזרי?

לא נראה לי, מבחינת הקריירה אני מאמינה שאשאר בהולנד ואמשיך להתפתח משם.

מה ההרפתקה הבאה שלך?

אני נוסעת ליפן ל 3 חודשים לעשות שהות אמן (רזידנסי). יש משהו שנקרא בהולנד "Stimulering fonds" שהם ארגון בתמיכה ממשלתית שנותן מענקים למעצבים החיים ועובדים בהולנד. פעמיים בשנה הם בוחרים מעצב שנוסע ל-3 חודשים לעיירה אריטה(Arita) ועובד במכון המחקר "Saga research center for ceramics". זאת עיירה שהיא המקור של מלאכת הפורצלן ביפן והם עדיין עוסקים שם בפורצלן בדרכים מסורתיות ותעשייתיות. אני אתמקד בהיסטוריה של המקום ומקור הפורצלן המקומי שהוא תופעה גיאולוגית ייחודית שמשכה לאזור כדרים להתיישב שם לפני 400 שנה.

בנוסף אני הולכת לחקור "קלדון" (Celadon), סוג של גלזורה ירוקה חיוורת שנקראת גם Green Shadow (היא נוצרת בתהליך הורדת החמצן בתנור, והתגובה שנוצרת עם הברזל שיש בתוך החימר, יוצרת גוון ירקרק).היא בכלל התחילה בסין והייתה אמורה לחקות ג'ייד. ואז הגיעה לקוריאה, ואחר כך גם ליפן.

זה מעורר השראה, באמת.

תודה! הרבה פעמים אני בתוך תהליך ואני לא שמה לב להישגים. ואז כשאני עושה הרצאה או סדנא, מישהו ניגש אליי ואומר לי – "וואי ממש פתחת לי את הראש" או "נתת לי השראה". זה מאוד מרגש אותי. ביום יום אני בתוך העשייה.

אני חייבת להגיד שהתחומים Discursive design, Critical design, Speculative design, הם תחומים די נישתיים ודי חדשים. עיצוב ספקולטיבי נהיה קצת יותר טרנדי, אבל בעיצוב ביקורתי, לא הרבה אנשים מתעסקים. אני זזה על שלושתם בלי הגבלה של עצמי לאף אחד מהם. אני יכולה להשתמש בכלים מתוך כל המקומות האלה. 

הסטודיו שלך זה כמו מעבדה? 

הסטודיו שלי נראה כמו בלאגן של חומרים וכלים, כי הכל מעניין אותי ועשיתי הכל מהכל. יש לו קיר שקוף, כי זה בתוך HUB עם הרבה משרדים וסטודיואים. וזאת שמולי היא בכלל ספרית.

פעם באתי, והיא רק עברה, והיא אמרה לי- תגידי, מה את עושה? אני רואה חומרים, שקים של דברים, קופסאות, שעוות דבורים, שיער… אני מנסה להבין מה את עושה.. היא אמרה שהיא מנסה להסביר לאנשים שבאים אליה למספרה מה אני עושה. אז התשובה שנתתי לה היא – אלכימיה. 

שיער זה אחלה חומר גלם..

בהחלט, נעשו פרוייקטים מדהימים ומעניינים עם שיער לאורך השנים, יש לי בסטודיו תוספות של שיער סוס ש"משלימים" איתו זנבות של סוסים לתחרויות, אבל עוד לא עשיתי איתו שום דבר.  

יש לנו פה בספרייה, שיער חזיר, וגם שיער אלפקות וגמל.. 

את מדברת הולנדית אגב? 

אני מנסה כבר שנים וכן מבינה, אני מלמדת את בן זוגי ההולנדי עברית והוא מלמד אותי הולנדית.