ביום שלישי ה-28.6.16, על רקע התערוכה "ננדו – המרווח שבין לבין" במוזיאון העיצוב חולון, נפגשנו לערב מיוחד, אשר התחיל בסיור בתערוכה והמשיך למפגש מיוחד בספריית החומרים שהוקדש לאיקבנה (Ikebana); אומנות יפנית העוסקת בסידור של פרחים וצמחים. אך הסבר זה אינו מספיק כדי להעביר את העושר שאומנות האיקבנה מציעה ולכן למפגש זה הזמנו את איליה בייביקוב, מומחה לאיקבנה מסוג סוגוצו, אשר העביר כיתת אמן בה הדגים הכנסה של מספר סידורים, תוך התייחסות לעקרונות המבנה, הצורה והצבע בהם הוא משתמש.
היה מפגש מרתק ומרגש, ולמי שלא היה, הנה עיקרי הדברים:
איליה בייביקוב (Ilia Baibikov)
למד את אומנות האיקבנה בקיוטו, יפן. איליה הוא מורה מוסמך בדרגת "יועץ קבוע" מטעם איגוד המורים של סוגצו ביפן. אומן לאומנות היפנית לסידור פרחים, מעצב, מנחה סדנאות ומעביר הדגמות באירועים תרבותיים תמטיים.
במפגש זה, איליה הדגים מספר סידורים בסגנונות שונים, מאימפרוביזציה וסידור מודרני, לסידורים מסורתיים המתוכננים על פי חוקיות קבועה.
השם אִיקֶבָנַה (生け花) מגיע מהמילים היפניות "אִיקֶרוּ" – לסדר, להעניק חיות, "הנַה" – פרח. זוהי אמנות טיפול וסידור פרחים יפנית. בסוגוצו נהוג לתרגם את זה אחרת- כמו לבנות צורה.
ריק:
בניגוד לסידור פרחים מערבי, המשתמש במספר רב של פרחים ומתמקד ביופי של צבעים, איקבנה מבוססת על סידור הכולל ענפים ועלים עם כמות קטנה של פרחים, ומתמקדת ביופי ומשמעות של קווים.
באיקבנה בונים מסגרת וגבולות לריק, למה שיש בין לבין. עובדים עם הריק והופכים אותו למשהו בעל חשיבות.
הכלי:
הכלי בו משתמשים והחומר ממנו הוא עשוי, משפיעים רבות על הסידור. ויש ליצור אינטראקציה נכונה בין הצורה הטקסטורה, הגודל והחומר של הכלי לסידור עצמו. מתחילים את העבודה עם הכלי ואחריו החומר – הצמח הנבחר – שהטקסטורה שלו פעמים רבות דומה לכלי עצמו. מכאן מתחילים לבנות צורות שברעיון שלהן הן קשורות לכלי.
א-סימטריה וצורה:
אחד המאפיינים החשובים והבולטים באיקבנה הוא יצירת צורה א-סימטרית. הצורה באיקבנה מורכבת מ-קו, צבע ומסה של חומר תוך התייחסות לעבודה השלמה. חשוב לשים לב שבכל פעם שמוסיפים משהו לסידור, הופכים את כל החלקים יחד ליחידה שלמה. גם מה שקורה באוויר בפנים – הריק הנמצא בין הצמח לכלי, הוא משמעותי. קצב, תנועה, זרימה של אנרגיה גם חשובים במהלך העבודה.
הסידור הראשון שאיליה הדגים הראה את החיבור בין חללים ריקים למילוי נפח: הוא השתמש בשני סוגים של צמחים, אשר התחברו גם לשפה הצורנית והצבעונית של הכלי בו השתמש. צמח אחד שימש כ'קו' שבור אשר יצר חללים ריקים, ואילו השני קופל אל תוך הכלי ליצירת מסה הממלאת ומשלימה את החללים הריקים.
הסידור השני שהדגים היה סידור 'קטאקי', שהוא סידור איקבנה קלאסי. הכלי הנבחר הינו כלי עגול, נמוך ורחב הנקרא 'סובאני' ומשמש כבסיס לסידור. כדי למקם את הפרחים בכלי, משתמשים בדוקרן ייעודי בעל משקולת, המאפשר הנחה של הפרחים במיקומים מדויקים. העבודה בסגנון הקלאסי מחייבת התייחסות לחוקים הנוקשים של האיקבנה, כאשר ניתנת חשיבות גבוהה לבדיקה מתמדת של גודל החומר (הצמחים) בהשוואה לכלי.
הסידור מתחיל בהצבת 3 אלמנטים מרכזיים:
הראשון 'שין' הקשור לשמיים, את גובהו מחשבים (מחושב כחצי מהגובה + הקוטר). השני 'סוי', אשר גובהו יהיה 3/4 מהאלמנט הראשון והשלישי 'חיקה' (בן-אדם) אשר גובהו יהיה 3/4 מהאלמנט השני, או חצי מהאלמנט הראשון. לכל האלמנטים יחד קוראים 'סושי'.
לאחר חיתוך האלמנטים הראשונים, מסדרים אותם במבנה 'קן-ז'אן' (הר חרבות). את הראשון ממקמים ב15 מעלות קדימה ואלכסון. את השני – ב45 מעלות, ואת השלישי – 75 מעלות לכיוון אחר. המספר 3 הינו מספר קדוש בתרבות היפנית, ולכן משתמשים בו רבות כמו במבנה זה, וכן בהמשך בניית הסידור.
לאחר סידור האלמנטים העיקריים במבנה 'קן ז'אן' ממשיכים עם האלמנטים התומכים. כאשר את הראשון ממקמים באמצע המבנה, השני 3/4 מהאלמנט העיקרי השני שלי, וכן הלאה כך שלמעשה בונים פירמידות בתוך פירמידות. התומכים כולם יחד נקראים 'ג'ושי'.
לאחר סידור התומכים יש לכסות את בסיס הצמחים, לבדוק את האיזון בין המים לצמחים. האיקבנה נעשית תמיד כחלק ממכלול שלם ומתייחסת לסביבתה הטבעית, הפיסית והאנושית, סידור והצבת הצמחים נעשים תוך מחשבה על מיקום הסידור בחלל מסוים כיוון האור בחלל, ותיכנון הזווית ממנה יתבוננו באיקבנה. איליה מספר כי סידור האיקבנה בשבילו היא כמו מדיטציה דינמית אשר גורמת לו להרגיש טוב ושקט עם מה שהוא עושה.
מתוך המחשבה על שלמות ומעגליות, אפילו גזירת הגבעולים נעשית בתוך קערת-מים בפעולה המכונה 'מיזוקירי', אשר משמרת את רצף זרימת המים לתוך גבעול הצמח. איליה משתמש במספריים מיוחדות, אותן הביא מבית הספר בו למד, מספריים אלו נקראות 'סאמי-סוג' ומתאימות במיוחד לחיתוך של צמחים מבלי לפגוע בהם.
צבע:
כפי שנאמר בתחילה, אחד המושגים החשובים באיקבנה הוא צבע. יש ליצור תקשורת בין הצבע של החומר – הצמח, לבין הצבע של הכלי. תקשורת זו נבנית ע"י התייחסויות צבעוניות, לעיתים בדמות מחוות קטנות, כך למשל, לכלי קרמי לבן ניתן להתאים פרח לבן, המכיל מעט צבע ירוק בעלי הכותרת שלו. הירוק, לרוב אינו נחשב לצבע באיקבנה, ותורם לאיזון הצבעוני ול'הרגעת' הקומפוזיציה. באיקבנה הקלאסית מאוד חשוב לשמור על איזון ושקט, גם בבחירת הצבעים, בעוד באיקבנה מודרנית, בין ליצור יותר ניגודים בין הצבעים הנבחרים.
הסידור השלישי בחזרה לאיקבנה המודרנית: "יופי זה השוני והאי סימטרי".
במקרה זה, איליה עובד עם עלה גדול של דקל, צמח אשר אהוב עליו במיוחד. התפיסה המסורתית טוענת כי אסור לשנות את החומרים בהם משתמשים מכיוון שהם מגיעים מהטבע וכבר מכילים בתוכם איכויות גבוהות מאוד של שלמות ואסתטיקה. באיקבנה המודרנית דווקא שמים דגש על שינוי החומר כדי להפוך אותו ממשהו טבעי ליצירת אומנות ולייצר טביעה אישית של האמן היוצר.
איליה מניח את כף הדקל 'הפוכה' בכלי, כך שקצותיו של העלה בתוך המים והגבעול מחוצה להם, הוא מנצל גם את ה'שיערות' הטבעיות של הצמח כדי ליצור סידור חופשי עם הרבה תנועה. מכיוון שהדקל עצמו הוא צמח די גס, ליצירת איזון הוא מצרף אליו ענף דולפיניום, שהוא צמח עדין עם פרחים כחולים-סגולים ועדעד, שמחזק אף הוא את הצבעוניות.
הסידור הרביעי נבנה אף הוא מענף גדול של דקל, שממוקם 'הפוך' בתוך הכלי.
במקרה זה איליה גוזם את קצות העלים, על מנת ליצור מראה עגול ומסודר, המשלב בין האסתטיקה הטבעית של החומר, לבחירתו כאמן. לענף זה הוא מוסיף חמנייה, אך מכיוון שהצבעוניות של עלי הכותרת של החמנייה מתנגשת עם הצבעוניות של הדקל והכלי הנבחר, הוא מסיר את עלי-הכותרת, וכך יוצר התאמה מושלמת בין הכלי לצמחים. מקרה זה מדגים חיבור אשר נבנה סביב המשותף בין הגורמים; הצורה העגולה והצבע הירוק. בהמשך, גם בעבודה עם עדעד, איליה בוחר לשים דגש על צורת הגבעול, הבנויה מאוסף של קווים זוויתיים שאפילו מזכירים מראה של צמח קוצני, והוא מדלל את כמות הפרחים הסגולים, על מנת שנוכל להתרכז בצורות אותן הגבעול יוצר, ולא בהכרח להימשך ישירות אל הפרח.
הסידור החמישי הינו סידור "קטאמי" – הנבנה כמשטח ועליו שלושה כלים.
בתחילה, יש לתת תשומת לב למיקום הכלים, ביחס למשטח עצמו וביחס הנבנה בין הכלים. אילה בוחר למקם בשמאל ובימין כלים גבוהים ובמרכז את הכלי הנמוך. המיקום של הכלים מתוכנן באופן שייצר תנועה או זרימה טובה, המשחק עם הכלים גמיש וכל אחד יכול להחליט איך הוא מציב אותם. חשוב שהסידור של הצמחים יהיה אחיד בכל הכלים, כלומר, שגם בבחירות הצמחים, והמינונים שלהם בין הכלים יהיה קשר ואיזון.
הסידור השישי והאחרון הינו סידור מסורתי מאוד, המיועד לנישה הקיימת בבתים ומשרדים יפניים ונקראת "טיקונומה". בנישה זו נהוג לשים איקבנה המתארת את העונה הנוכחית, בצירוף תמונה מתגלגלת (ציור על גליל בד) הממוקמת מאחורי הסידור.
במקרה זה איליה בוחר בורד יחיד, אותו הוא פותח ומצמצם את כמות עלי הכותרת על מנת להדגיש את יופיו, ובכלי חרס עם ידית בצורת קשת עגולה, אשר מתפקדת כחלק מהסידור ויוצרת חלל.
עוד בנושא
