חומרים מפתיעים בפרוייקטי הגמר

אוגוסט 2025 ניקול קצב

ארבע שנים של לימודי עיצוב מתנקזות לרגע שיא – הגשת פרויקט גמר. בימים אלה מוצגות באקדמיות לעיצוב תערוכות הגמר של המחלקות השונות. מבין כל הפרויקטים המוצגים, אספנו לכם את הבולטים והמפתיעים ביותר בתחום החומרי.

בצלאל אקדמיה לאמנות ועיצוב ירושלים

המחלקה לעיצוב תעשייתי

בחזרה אל האדמה | עומר שיבי

הפרוייקט של עומר נותן הצעה חומרית חדשה לעציצי משתלה חד פעמיים, מפלסטיק. בימינו אנחנו שותלים צמחים באדמה אבל עוטפים אותם בחומר חסר חיים. לאחר שתילת הצמח, עציץ הפלסטיק המלווה אותו בדרכו מאבד כל שימוש – הוא לא מתכלה, לא משתנה. עומר במסגרת הפרוייקט מציע אלטרנטיבה לעציץ הפלסטיק – כלי קיבול  מתערובות אורגניות בטכניקת תבניתנות והדפסת תלת־ממד. העציץ החדש נשתל באדמה, בה הוא מתפרק באטיות, מזין את הצמח וממשיך את מעגל החיים. העציצים עשויים משאריות מזון: קליפות סלק, קליפות תפוח, קליפות ביצים, בשילוב של חומרים אורגניים נוספים כמו אצות. חומרים אלו נבחרו במטרה לחזק את הצמח, להרחיק מזיקים ולהזין את האדמה. לאינסטגרם של עומר

בחזרה לאדמה עומר שיבי, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל. צילום: מיכאל צור
Form of Loops שירה אור, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל. צילום: ליהיא ברגר

Form of Loops | שירה אור

הפרויקט של שירה עוסק בסריגה ומציג מערכת ישיבה, הסרוגה מחומר גלם אחד בלבד. סריגה היא מלאכת טקסטיל מסורתית, העוברת מדור לדור ומשמרת ידע חומרי, תרבותי ויצרני. היא נושאת זיכרונות אישיים וקולקטיביים, ומטען תרבותי של קהילה, בית וזהות. זוהי מלאכה המבוססת על מעגליות חומרית, המאפשרת לחומר להשתנות, להיפרם ולהיווצר מחדש. כל אובייקט ישיבה בפרויקט מיוצר מרצועה סרוגה הניתנת לפירוק בתנועה אחת ולהחזרה לצורתה הראשונית – לחומר הגלם (בדומה לפרימת סוודר במשיכת חוט). החלקים נוצרים בטכניקת סריגה תלת־ממדית, בה הנפחים נבנים מתוך תכנון, ללא חיבורים, חיתוכים או מילוי. השרוך נוצר במכונת סריגה, תוך שליטה מדויקת במבנה, בחוזק ובתכונות הפיזיות של החומר. מערכת הישיבה מבוססת על שילוב בין טכנולוגיה תעשייתית למלאכת קראפט מסורתית, ומציע תכנון פתוח, דינמי ובר־שינוי לצד אפשרות לשימוש חוזר בחומר הגלם. לאינסטגרם של שירה

מערכת יחסים | יובל וינברג ואליה ברקת

בפרויקט של יובל ואליה, נוצרו שתי סדרות כלים המציגות דיאלוג בין צורה, חומר וטכנולוגיה. סידרה אחת מיוצרת ממתכת והשנייה מיוצרת מחימר, כולם נולדו מתוך קו משותף המתאר את הפרופיל של הכלי, חלקם מהפוזיטיב שלו וחלקם מהנגטיב. כלי אחד נוצר ממתכת, בטכנולוגיית לחצנות (טכנולוגיה לייצור כלי מתכת חלולים ועגולים), והכלי השני עשויי מחימר קרמי ונוצר בעבודת יד על גלגל האובניים. הכלים נוצרים משני חומרים, שתי טכנולוגיות, אבל יש להם שפה צורנית זהה. הכלים מקיימים דיאלוג, שבו כל אחד מהם נושא את עקבות תהליך ייצורו ואת זיכרון בן־זוגו. 

לאינסטגרם של יובל לאינסטגרם של אליה

מערכת – יחסים יובל וינברג ואליה ברקת, המחלקה לעיצוב תעשייתי, בצלאל. צילום: ליהי ברגר, מיכאל צור

המחלקה לצורפות ואופנה

Living Alloy | רוני ליטאי

הפרויקט מציג קולקציית תכשיטים המיוצרים מחומר אורגני מבוסס אצות חומות, בשילוב חומרים מסורתיים מעולם הצורפות כמו כסף. קולקציית התכשיטים מציגה תוצרים חומריים של תהליך מחקרי שארך כשנתיים. במהלך העבודה על הפרויקט  נחקרו אצות חומות באמצעות טכניקות עיבוד מהעולם הקולינרי. רוני יצרה יריעות שונות ומגוונות בתכונותיהן, מבוססות אצות חומות כאלטרנטיבה בת־קיימא לחומרים מזהמים. לאינסטגרם של רוני

מחול הריקבון | מיה ניומן

הפרויקט מציג ארבע מערכות לבוש, כולן מתבססות על פסולת כחומר גלם וגם כשפה אסתטית לקולקציה כולה. מיה חקרה את התהליכים שהזבל של כולנו עובר: ריקבון, עובש, פטריות טפיליות ועוד. הפריטים בקולקציה נוצרו באמצעות טכניקות סריגה, ליבוד ותפירה. לצד מערכות הלבוש,  נוצרה גם סדרת אביזרים: נעליים המבוססות על הדפסת תלת מימד של TPU (חומר הדפסה גמיש) וגם  סדרת תכשיטים עשויה משאריות של PLA, חומר הגלם של מדפסות תלת־ממדיות. הקולקציה מורכבת מכ־70 אחוז פסולת וכ־30 אחוז חומרים חדשים. לאינסטגרם של מיה

Living Alloy, רוני ליטאי, המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות, בצלאל.
מחול הריקבון מיה ניומן, המחלקה לעיצוב אופנה וצורפות, בצלאל. צילום: גיא רשקובן, עדן מור יוסף

תערוכת הבוגרים בבצלאל מוצגת עד יום חמישי 14.8, ראשון-רביעי 14:00-21:00 | חמישי 14:00-23:00.

HIT – המכון הטכנולוגי חולון

המחלקה לעיצוב תעשייתי

FIBC | סתיו שוורץ

סתיו בחן בפרויקט הגמר שלו שימוש חוזר בשקי באלה (FIBC), שקים אלו משמשים בעיקר להובלת סחורות או פסולת ונזרקים לאחר השימוש. תוצרי המחקר החומרי מתורגמים לקולקצייה של ריהוט רך הכולל מספר כורסאות והדום. הפרויקט בוחן את הגבולות של החומר ומציע שימוש חדש בחומר קיים שבדרך כלל נזרק, במטרה להעלות מודעות סביבתית ולתת לחומר תעשייתי חיים חדשים ומפתיעים. לאינסטגרם של סתיו

ONE80 | עומר ביגל

הפרויקט בוחן שימוש נוסף ליריעות פוליאתילן, חומר גלם תעשייתי המשמש בעיקר לייצור של שקיות "גופיה".  עומר יצרה בטכניקה שפיתחה סדרת מוצרים הכוללת תיק, כובע ושכמיית גשם כדי להציג את הפוטנציאל הקיים בחומר הגלם. האובייקטים השונים יוצרו באמצעות כבישת היריעות, כאשר הן מולחמות בצורות שונות על מנת לייצר נפחים מגוונים באובייקטים. לאינסטגרם של עומר

FIBC סתיו שוורץ, המחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון.
ONE80 עומר ביגל, המחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון. צילום: רוני כנעני.

סכינים | עמרי פולישוק

הפרוייקט עוסק במחשבה חדשה על סכינים דרך חקירת מניפולציות שונות במתכת. המחקר החומרי התמקד ביצירת להב וידית הסכין מתוך המתכת, ללא שילוב של חומרים נוספים. המניפולציות השונות שנעשו במתכת יוצרות את הידית ואת הלהב, חלקן עשויות מיחידה אחת וחלקן משתי יחידות. התוצאה היא סכין בעלת אסתטיקה שונה המוכרת כיום מעולם הסכינים, המציבה את חומר הגלם במרכז.  לאינסטגרם של עמרי

סכינים עמרי פולישוק, המחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון. צילום: מישל פישמן.

Mano | דניאל כנעני

בפרויקט דניאל יצרה סידרת שרפרפים, כאשר הדגש העיצובי התמקד בכרית הישיבה ומציג הסתכלות שונה על מערכת היחסים בין ספוג לריפוד. שימוש בחומר על מנת ליצור שפה אסתטית שונה מהמוכר לנו, דרך התערבות בתהליך הכנת הספוג נוצרת שפה חומרית וטכנולוגית חדשה. לאינסטגרם של דניאל

Mano דניאל כנעני, המחלקה לעיצוב תעשייתי, המכון הטכנולוגי חולון

תערוכת הבוגרים ב-HIT – המכון הטכנולוגי חולון, מוצגת עד יום רביעי 20.8, ראשון עד חמישי 21:00-10:00 | שישי 14:00-10:00.

שנקר – הנדסה. עיצוב. אמנות.

המחלקה לעיצוב טקסטיל

סדנה 4 | נועם גדליהו

נועם בחנה בפרויקט שלה שימוש בג'ינסים שמצאה במחסן אצל אביה – חלל דחוס, מלא בקרטונים. בין האריזות הסתתרו עשרות זוגות מכנסי ג׳ינס של מותגים כמו Lee ו־Wrangler. הם כולם הוגדרו כפגומים כשיצאו מקו הייצור, הם לעולם לא נלבשו או הוצעו למכירה והם נחשבים לפסולת של תעשיית האופנה. באמצעות תכנון מוקפד הצליחה לייצר הדום מכל זוג מכנסי גי'נס ללא פחת. לאינסטגרם של נועם

סדנה-4, נועם גדליהו, המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר.
צילום: רוני כנעני 

50 | 50 | אליסה אנדרסון

בפרוייקט הגמר שלה, אליסה בחנה את המושג "יציבות" באמצעות מחקר חומרי המשלב סיבי כותנה, סיבי צמר וחוטים מתכווצים בחום. העבודה מבוססת על לבד מצמר טבעי, המשולב בסיבי כותנה. במהלך התהליך סיבי הכותנה חדרו ופרצו מתוך הצמר, מה שהוסיף ממד חומרי נוסף. יריעת הלבד נפרשה לשכבות, החוטים המתכווצים נשזרו בתוכה, ולאחר תהליך החימום בתנור טקסטיל ייעודי, התקבלו הצורות והמרקמים הייחודיים לכל שלב עבודה. בתהליך החימום החוטים התכווצו באופן בלתי צפוי מה שיצר עיוותים ייחודיים. חוסר השליטה המובנה בתהליך משתלב עם השפה הקונספטואלית של הפרויקט, החוקרת את המתח בין שליטה לאובדן שליטה. כל כיווץ הוא אירוע חד־פעמי שאינו ניתן לשחזור ולשלוט עליו בצורה מלאה. כל אובייקט מצופה בין 12-16 יריעות לבד. לאינסטגרם של אליסה

50 | 50 אליסה אנדרוסון, המחלקה לעיצוב טקסטיל, שנקר. צילום: רוני כנעני

המחלקה לעיצוב תעשייתי בשיתוף עם המחלקה להנדסת פולימרים

Sheer | ליהיא דונסקי ושוהם עוז

שיתוף פעולה חדש בין המחלקות להנדסת פולימרים והמחלקה לעיצוב תעשייתי הוצג השנה בתערוכת הבוגרים. הפרוייקט של ליהיא, מהמחלקה לעיצוב תעשייתי יחד עם שוהם, מהמחלקה להנדסת פולימרים בחן הפיכה של פורניר עץ לשקוף. המחקר החומרי התמקד בהוצאת הליגנין (החומר האחראי לפיגמנט העץ ומשמש כדבק בין הסיבים) ובהחדרת פולימר במקומו, ליצירת פורניר בעל רמות שקיפות שונות. ככל שמוציאים יותר ליגנין ככה העץ הופך שקוף יותר. במקביל למחקר החומרי התקיים מחקר צורני שבחן יכולות של החומר באובייקטים תלת־ממדיים.

תכונות החומר החדש מוצגות באמצעות אובייקט דינמי לחלון, שבו שתי האיכויות של החומר – אטימות ושקיפות – מייצרות מעבר ויזואלי בין אור וצל, גלוי ונסתר, פתוח וסגור, מוכר וזר. 

לאינסטגרם של ליהיא לאינסטגרם של שוהם

Sheer ליהיא דונסקי ושוהם עוז, המחלקה לעיצוב תעשייתי בשיתוף המחלקה להנדסת פולימרים, צילום: אביב קורט ונועה בר-און

תערוכת הבוגרים בשנקר מוצגת עד יום שבת 16.8, ימים א' – ה'  10:00 -22:00 | יום ו' 10:00 – 13:00 | יום

שבת- 11:00-18:00.