במהלך השנה ספריית החומרים מלווה סטודנטים וסטודנטיות מבתי הספר לעיצוב, מכווינה ומייעצת להם על חומרים, טכנולוגיות ושיטות עבודה. השנה שמחנו לראות התפתחות משמעותית של פרויקטים הכוללים מחקר חומרי מעמיק ושיתופי פעולה עם אנשי מקצוע וחברות מתחומים שונים, המובילים לעשייה חדשנית ומקצועית.
לקראת סוף השנה האקדמית ורגע לפני פתיחת תערוכות הבוגרים, ביקרנו בהגשות במחלקה לעיצוב תעשייתי במכון טכנולוגי חולון (HIT) וראינו פרויקטים הכוללים עשייה ומחקר חומרי יוצאי דופן. הפרויקטים האלה, שאת חלקם פגשנו גם במהלך הדרך, מדגימים איך עבודה המשלבת בין תחומי העניין האישיים של הסטודנטים (כל אחד בתחומו) למחקר היוצא מגבולות האקדמיה, תוך בניית קשרים עם אנשי מקצוע ומומחים מתחומים אחרים, מובילה לעשייה עיצובית משמעותית וחדשה, בעלת פוטנציאל פיתוח נרחב.
ברגע המנוחה הקצר שבין ההגשות לתערוכת הבוגרים, פנינו לאותם סטודנטים וסטודנטיות נבחרים בכדי לגלות קצת יותר על הפרויקטים שלהם ועל מחשבותיהם לעתיד. לפניכם הראיון עם ענת דסיאטסקי על פרויקט הגמר שלה B-Safe (בהנחיית יוסי בן ארוש):
שלום ענת, ספרי לנו קצת על עצמך ולמה בחרת לעסוק דווקא במיגון אישי לאוכלוסייה אזרחית – נושא לא מובן מאליו לפרויקט גמר.
שלום, דבר ראשון תודה על ההתעניינות!
קוראים לי ענת דסיאטסקי, אני בת קיבוץ בית אלפא בצפון הארץ. אני עובדת כאזרחית בצה"ל כבר כמה שנים בתור מעצבת במחלקת חומרים. מתוך המקום הזה החלה ההתעניינות בחידושים ופיתוחים שקורים בתחום החומרים והפלסטיקה. הרעיון לפרויקט עלה מצפייה בתחקיר על אזרחים שנפגעו בדרום הארץ אחרי המבצע האחרון. הם נפגעו בעיקר מרסיסים וההגנה היחידה שעמדה לרשותם הייתה הממ"דים, שנותנים פתרון חלקי בלבד בגלל שזמן התגובה לירי הוא קצר מאוד. הבנתי שיש פה פער מאוד גדול בין רמת הסיכון שהם שרויים בה באופן יום-יומי ובין אופציות ההתמגנות שקיימות לכל אזרח. החלטתי שיש מקום למוצר שייתן מענה להגנה אישית לכל אחד.
מה בעצם שונה בין אוכלוסייה אזרחית לשימוש מבצעי? מה האתגרים?
השוני בין חיילים ובין האזרחים הוא שחיילים יוצאים לשטחים זרים לשם לחימה ואז זה מאוד ברור ומתקבל על הדעת שהם ילבשו הגנה עליהם – לא משנה כמה היא כבדה ולא נוחה. זאת לעומת האזרחים שרוצים וצריכים להמשיך את חייהם כרגיל בזמן מבצע או מלחמה שמתרחשת ממש קרוב למקום מגוריהם. האתגר במקרה הזה הוא לייצר מענה שייתן פרספקטיבה חדשה ושונה על ההגנה האישית שאנחנו מכירים. מוצר שייתן הרגשה בטוחה, נעימה, לא כבדה או מסורבלת.
עבדת עם חומר מיגון מאוד ייחודי בפרויקט. ממה הוא עשוי ומה מיוחד בו?
זה חומר שאיתרתי מתוך מחקרים של הצבא האמריקאי וניסויים מעשיים שנעשו במהלך הפרויקט. הוא מורכב משכבות של בד חזק מאוד וקל משקל הנקרא ספקטרה (עשוי מסיבי פוליאתילן), לתוכו הספגתי ג'ל המורכב מפוליאתילן גליקול וסיליקה ננומטרית. הג'ל הוא חומר לא-ניוטוני, כלומר הוא הופך למוצק כשמופעל עליו לחץ (פגיעה או מכה למשל) ובד הספקטרה יודע לפזר את אנרגיית הפגיעה של הרסיסים או הסכין. השילוב ביניהם מייצר חומר טקסטילי ודק יחסית שמונע חדירה של עצמים חדים.
היום ברוב הווסטים הצבאיים הפשוטים עדיין קיימת בעיית חדירה של עצמים חדים ובתחילת הפרויקט אפילו היתה התעניינות של משרד הביטחון בטכנולוגיה. החומר הזה גם קל וגמיש באופן משמעותי ביחס לחומרים הנמצאים בשימוש כרגע, כך שאיתו אפשר ליצור ווסט או אפוד שהוא גם מגן וגם הרבה יותר נוח.
נפגשנו ביום הייעוץ שנערך במחלקה לפני כחודש וחצי, התרשמתי מאוד מהמחקר החומרי בפרויקט שלך. נראה שהגעת למקום הזה הרבה בזכות כך שידעת לעבוד בשיתוף פעולה עם מומחים מתחומים אחרים. ספרי לנו קצת על התהליך ועם מי עבדת:
המחקר החומרי אכן התחיל כבר בתחילת הדרך כי היה לי מאוד חשוב להוכיח שהטכנולוגיה עובדת ומציאותית ולא בגדר תיאוריה או ׳חלום׳. הבנתי די מוקדם שבפרויקט בסדר גודל כזה אני אהיה חייבת לשתף פעולה עם אנשים מהתחום ולשמחתי העבודה על הפרויקט כללה הרבה אנשים שהיו נרגשים לעזור ולתת עצות.
מההתחלה הצטרף אלי גדעון גתרי, מומחה בתחום הטקסטיל שעבד בעברו בתחום הצבאי ועשה מעבר לתחום האזרחי, הוא ליווה ועזר לי עם מציאת פתרונות לבעיות שהתגלו בזמן הפרויקט. נעזרתי גם במהנדסי חומרים שעובדים איתי בצה"ל והם ידעו לעזור לי לפענח מחקרים בנושא הג'ל שהוספג בבדים ועשו בדיקות ראשוניות של החומר לעמידות בפני דקירה.
בנוסף, הייתה לי הזדמנות נדירה לבדוק את הבד שפיתחתי אל מול ירי רסיסים לפי תקן אמריקאי, במעבדת מיי-וול, שם הבנו שהג'ל שיפר באופן משמעותי את עצירת הרסיסים. אני באמת אסירת תודה לכל מי שנתן עצה, וגם לאלה שתמכו והאמינו בפרויקט לאורך כל הדרך.
לאחר מציאת הפתרון החומרי יצאת לעיצוב הווסט עצמו. אילו שיקולים הובילו אותך בשלב הזה? גם כאן התייעצת עם אנשי מקצוע נוספים?
השלב של העיצוב נגע מאוד בפיתוח החומרי. התייעצתי בעיקר עם המנחה שלי, יוסי בן ארוש ועוד מרצים בפקולטה שהתעניינו בפרויקט. אחד הערכים שהיו הכי חשובים מבחינתי בעיצוב הוא שמירה על גמישות בווסט – שיהיה נוח להסתובב איתו ביום יום ולא יהיה מסורבל. לכן הווסט מורכב מחלקים המשוכבים לרוחבו ונמצאים בחפיפה אחד לשני, כשהם מחוברים בעזרת בד גמיש ונעים. היה לי גם חשוב שהווסט ייתן מענה עכשווי, שלא יראה עתידני מידי, שהמשתמש יראה בגד שאפשר מחר ללבוש ברחוב ולא ירגיש איתו זר או מנותק.
ראיתי בהגשה את המודלים מהמחקר של המבנים הטקסטיליים לווסט. מה היו מקורות ההשראה בחלק הזה של הפרויקט?
בכל מודל לקחתי השראה מדברים שונים. באחד המודלים למשל לקחתי השראה מתפירה של המילוי המחמם בתוך שקי שינה, כשכל חלק מונח בחפיפה לחלק שמאחוריו כמו רעפים והם תפורים ל-2 הבדים (העליון והתחתון) שהם אלסטיים. את הרעיון לשיכוב הבד בווסט הסופי לקחתי מקיפולי פליסה שעושים בחצאיות ושמלות בדרך כלל, ראיתי בקיפולים האלה אופציה למתיחה ודינמיות בתנועה והבנתי שכאן נמצא הפתרון המתאים.
היו גם שיקולים אופנתיים מוטי-משתמש בבחירה של העיצוב הסופי. את יכולה להרחיב על זה?
הרעיון היה ללכת על משתמש יום יומי, סגנון לבוש ספורטיבי ואלגנטי. חלק מהדוגמאות מהן לקחתי השראה היו מעילי היוניקלו שנכנסו מאוד לאופנה למרות שהם מאוד פשוטים ולא שינו את עיצובם כבר כמה שנים. עיצוב כזה מבחינתי הוא קלאסי, מתאים לקשת רחבה של אנשים והרגיש לי נכון גם לווסט אותו עיצבתי. כמו לווסטים שונים בשוק גם לווסט שלי הצגתי כמה הצעות צבעוניות שיתנו מענה למגוון רחב של אנשים, נשים וגברים.
יש בפרויקט שלך מענה לנושא הביטחון הפיסי אבל יש גם התעסקות לא פחות חשובה בשקט נפשי (לאפשר לאדם בעל חרדה לצאת ולהסתובב ברחוב). איך את רואה את המציאות הזאת?
אחד מהמרצים שהתייעצתי איתם לאורך הדרך האיר את עיניי לתחושת הביטחון אל מול הביטחון הפיזי. יש הבדל מאוד גדול בין מה שמגן עלינו ובין מה שמייצר לנו תחושת ביטחון ורציתי להשיג את שני הערכים. כשלובשים את הווסט שעיצבתי ישנה הרגשת התעטפות שמזכירה עיטוף של תינוק או התעטפות בשמיכה שאנחנו עושים גם כאנשים בוגרים – זה מקום בו אנחנו חשים שהטקסטיל נותן לנו תחושת הגנה ולכן הוספתי אותה למוצר.
רמת המיגון שהחומר מספק היום אכן מתאימה לשימושים אזרחיים ופחות למבצעיים. את חושבת שתהיה אפשרות להמשיך במחקר שהתחלתם ולהגיע גם לרמה מבצעית?
בהחלט! כדי שיהיה לי יותר זמן להתמקד בעיצוב החלטתי שאני מגבילה את הפתרון רק לרסיסים ודקירות, וכשהצלחתי לאשר את העמידות של החומר בפני פגיעות כאלה המשכתי לעיצוב הווסט עצמו. עם זאת, במחקר שהיווה לי את נקודת הפתיחה לפרויקט ביצעו בדיקה לגבי ג'ל שהספיגו בבד קאבלר (Kevlar), שיודע גם למנוע חדירת כדורים. המחקר נעשה בצבא ארה"ב, אבל לפי מה שאני יודעת הם עוד לא יצאו לייצור של ווסטים. אז תמיד יש אופציה להגיע לרמת מיגון מבצעית, זה רק עניין של משאבים והמשך מחקר.
יש לך כבר מחשבות לאן הפרויקט יתקדם?
נושא הפיתוח העתידי של הפרויקט היה כל הזמן על הפרק. גם אם הוא ייכנס לתחומי הגנה שונים ומגוונים כמו מיגון מנפילות, או פיתוחים לכיוונים של אבטחה בה המאבטחים צריכים להיות יותר אקטיבים עם הווסט שעליהם – כולם פיתוחים רלוונטיים. אני מתרגשת מהפוטנציאל שיש לטכנולוגיה הזאת להציע לעולם, ומחכה להגיע למקומות רחוקים איתה.
עוד בנושא
