הדבר הראשון שעולה לנו בראש כשחושבים על צבע מאכל הוא ככל הנראה שהוא סינטטי. אך לא כך הדבר, יש צבעים רבים המופקים ממקור טבעי, צמחים ופרחים. בשונה מצבע סינטטי המלא בכימיקלים ופעמים רבות בחומרים מזיקים, צבע טבעי מזקק את הצבע הקיים בטבע ללא תוספות לא נחוצות.
"העניין בצבע טבעי שהוא תמיד עובד הפוך על הפוך. חלקי צמחים שנראים הכי מלאי צבע, מתבררים בסוף כהכי פחות רלוונטיים ליצירת הצבעים.." אומרת יוליה פיטיה, המציגה את פרויקט המזווה.
התערוכה "צבועים" שאצרנו כחלק מהתערוכה "אוכל" במוזיאון העיצוב חולון, עוסקת בצבעי מאכל והשפעתו של חוש הראייה על תפיסת הטעם שלנו. המוח שלנו עובד על חוש הראייה, במיוחד בהקשר של צבע וניראות. למשל, אם נראה עגבנייה ירוקה רוב הסיכויים שהיא תראה לנו מוזר ולא בשלה אל מול עגבנייה אדומה, שנרצה לאכול אותה. תוך כדי פיתוח ומחשבה על פרויקט המזווה, חשבנו שבשונה ממרבית התערוכה, יהיה מעניין להציג את ארכיון הצבעים במנותק מהפיתוי – מהאוכל, מהמוצר. להראות את הצבע עצמו, מזוקק וללא הקשרים.
שיתוף הפעולה עם יוליה נוצר כדי לעזור לנו לזקק את הצבע, להוציא אותו מתוך האוכל, מתוך ההקשר שלו. לראות את הצבע בזכות עצמו, בלי הצורה, בלי העיצוב, בלי לנסות לדמיין את הטעם, רק את הפיגמנט. הפרוייקט, שמוצג במסגרת תערוכת "צבועים" במוזיאון, נוצר על ידי יוליה פיטיה בשיתופנו, ובו ייצרנו ארכיון של צבעים, שמטרתו להראות את העושר האין סופי שיש בטבע. "הצבע הטבעי מופק לרוב מעלים, שורשים או קליפות של עצים ופחות מדברים שישר רואים את הצבע שלהם, כמו פירות." אומרת פיטיה.
"התערוכה "צבועים" עוסקת בצבעי מאכל והשפעתו של חוש הראייה על תפיסת הטעם שלנו. בפרויקט המזווה רצינו לייצר ארכיון או אוסף של צבעים. צבעים שעשויים מאוכל, או משמשים לצביעת מזון, על מנת להראות את השפע והעושר שאנחנו לרוב לא מודעים אליו בכלל".
הצבע הסינתתי עושה בצורה תעשייתית את מה שהצבע הטבעי עושה עוד משחר ההיסטוריה.
ההיסטוריה של הדברים היא המעניינת. אנחנו נמשכים לאדום כי זאת העגבנייה הבשלה ביותר, הבשר הטרי ביותר, ויש לנו משהו בזיכרון הגנטי שלנו.
אז כשמוסיפים תמצית צבע אדום, לנקניקים, או לסוכריות גומי, זה בדיוק מדבר על הדבר הזה. הניסיון לייצר ולהחיות מחדש את אותו הזיכרון של מה שמשך אותנו כשהיינו אדם קדמון, ליקטנו וחיפשנו את כל הדברים האלה בטבע. אבל הפער מההיסטוריה ועד היום הוא תהומי, כבר לקחו את זה למקום כל כך תעשייתי שההקשר הזה נותק.
מה סיקרן אותך בעבודה על הפרוייקט המשותף?
"אחרי המחקר הרחב וההחלטה לייצר ארכיון של צבעים, והבחירה לראות את הצבע בזכות עצמו, במנותק מהפיתוי, האוכל, המוצר – רק את הפיגמנט, הבנו משהו משמעותי.
כל המחקר הזה גרם לנו להבין כמה העיניים לוקחות חלק גדול בפיתוי וביצירה של הציפייה של מה שמולנו- איזה טעם זה הולך להיות. הבנו כמה כוח יש לחוש הראייה בתוך המשוואה הזו."
"כשהוצאנו לרגע את הצבע מתוך המשוואה הזו והסתכלנו עליו בנפרד, כדי לראות אם הוא מצליח לפתות, אז נפל לי האסימון באופן סופי. כשהסתכלנו על הצבעים הסינתטיים -שגם אותם דגמנו, והצגנו בתוך המזווה- על הצהוב והכחול, ברגע שהם מנותקים מהמאכל, כמה הם לא מפתים, וכמה מהם אפילו מרגישים רעילים".
ספרי לנו על פרט מידע מפתיע שגילית בתהליך, והפתיע אותך במיוחד?
"אני זוכרת שבאתי עם רשימה של צמחים שכל הזמן קצת השתנתה. וליאור, מנהלת ספריית החומרים, הציעה צמח שאני לא חשבתי עליו- אפונת הפרפר. בהתחלה, לא חשבתי לצרף אותו כי לא עבדתי איתו לפני ולא היה לי שום ניסיון עם מיצוי שלו. זה צמח שאפשר לגדל אותו בארץ, יש אנשים שמגדלים אותו כמו כל אפונה, וזה צמח שמייצר צבע כחול עז. זה צבע אסייאתי, שמאופיין וידוע בתעשייה במלזיה, שם משתמשים בו במנת האורז המסורתית."
"אפונת הפרפר היה גילוי מאוד חזק. כבר בסדנה הקרובה אשלב אותו ואתן לו את מקומו. הדבר הפך להיות גילוי של עוד כלי לידיי. אם לא הייתי לוקחת חלק בתערוכה סביר להניח שלא הייתי נחשפת אליו בצורה כזו.
הסדנה היא חלק מאירועים שספריית החומרים עושה במקביל לתערוכת האוכל במוזיאון.
זוהי סדנה של יצירת צבעים טבעיים. בעייני זה כלי מקסים שאני מקווה שיהפוך לכזה גם בשביל אנשים אחרים, לזקק בפשטות צבעים, ולהשתמש בהם".
מה גרם לך להישאב דווקא לתחום של צבע טבעי?
"כל חיי אני עוסקת בעבודת יד, בללמוד ולהשתכלל בעבודה מדויקת עם הידיים.
כשהתחלתי להתעסק עם צבע טבעי כמות האנשים שבכלל החזיקו איזשהו ידע על הנושא בארץ הייתה ממש קטנה, פחות מעשרה אנשים. הרגשתי שאני יכולה ללמוד דרך התחום הזה המון על עצמי, על העולם והצמחים שסביבי. זה היה מניע מאוד חזק. הרגשתי שיש לי פה אתגר להפוך את התחום לרלוונטי.
"אם דיברנו קודם על היסטוריה, הדהימה אותי ההבנה שזאת טכניקה קדומה, אבל כמעט ולא קיימת היום. כשהתחלתי לעסוק בצביעה טבעית, הכרתי שמות של שני צמחים, ולשמחתי אני יכולה להגיד היום שהידע הבוטני שלי הוא פנומנלי".
"לפני הצלילה שלי לצבע הטבעי פשוט הסתכלתי על הטבע כתמונה – הרגשתי שהיא יפה, וגורמת לי להרגיש טוב אבל לא הבנתי ממה היא מורכבת".
"לידע יש כוח מאוד חזק וזו אחת הסיבות שאני רוצה ללמד אנשים אחרים על צבע טבעי."
ועכשיו, לאחר כמה חודשים, איך את מסתכלת על הפרויקט?
בהקשר של החדר, של המזווה, אם אני מחברת את זה לתמונה רחבה של צבע טבעי בישראל או בעולם אני חושבת שזה ממש מהפכני לבחון פרויקט באופן כזה. אמנם במקרה שלנו הצבע מגיע מתוך מחשבה על אוכל, זו הנקודת מוצא. אבל יש משהו מהפכני בלבחור להציג רצון או תשוקה, דרך חומרים טבעיים.
זו אמירה מאוד רלוונטית ודרך העבודה שלי אני רואה כמה זה הופך להיות שיח יותר גדול, יותר רחב, ועם הרבה יותר מודעות.
את רצה עם עוד סדנאות כבר כמה שנים נכון? זה ממש העסק שלך.
"די מההתחלה הרגשתי חיבור חזק לנושא והרגשתי שאני יכולה לבנות מהעניין הזה בצבע ממש עסק. ההחלטה הזו לעסוק בצבע טבעי הגיעה עם נחישות מאוד גדולה, עם אפס כלים, ועם הרבה אמונה עצמית. רגע נדיר בחיים שהרגשתי שכל הכוכבים שלי הסתדרו נכון ואני יכולה ללכת על זה".
"זה קרה כשהתחלתי לעסוק בהדפסה בוטנית – שזו טכניקה בה משתמשים בפיגמנטים הנמצאים באופן טבעי בפרחים ובעלים על מנת לייצר הדפסים על גבי נייר וטקסטיל – מזקקים את הצבע מהצמח בתהליך של בישול, ואז הצמח מועתק אל הדף. בהדפס הראשון שעשיתי החלטתי לעשות שימוש באקליפטוס לצביעת בד. זה היה הצבע הראשון שיצרתי גם. גרתי באותה התקופה בקיבוץ גליל ים, ששופע בחורשות אקליפטוסים. אני ממש זוכרת איזה אקליפטוס זה היה, זה חרוט לי בזיכרון. זיקקתי ממנו צבע ירוק זית (מצחיק לקרוא לזה ירוק זית וזה עשוי למעשה מאקליפטוס) על חתיכה קטנטונת של בד. אבל הצבע הוא לא הזיכרון המשמעותי, אלא התהליך – העובדה שהצלחתי לזקק צבע בפעם הראשונה."
"כשפתחתי את ההדפס עבר בי גל ממש גדול של תחושות. הרגשתי שראיתי משהו שמעולם לא ראיתי לפני כן, פלא. ואת הפלא הזה יצרתי בעצמי. ואז עם הפליאה הזאת הבנתי שהדבר הזה יכול להיות בעל ערך לאנשים אחרים. הם חייבים להרגיש את זה, את מה שאני הרגשתי. את התחושה הזאת שאפשר לייצר משהו פלאי".
"זה גורם לנו להרגיש יותר מחוברים לעולם, יותר מסוגלים, יותר חיים".
הבנתי שאת הטכניקה הזו אני חייבת להעביר לאנשים אחרים".
"מפה לשם סדנת הדפסה בוטנית רצה כבר 3 שנים, כל אחד מתחבר אל הטכניקה הזו אחרת אבל אני חושבת שהיא מפליאה את כולם, כל אחד מהתוכן הפנימי שלו".
"יש אנשים שזה ממש תופס להם את הנפש והם גם ממשיכים עם זה לבד אחרי זה.
בכלל בכל התכנים שאני בונה, אני מאוד מאמינה ושואפת שהדברים שאני מלמדת יהיו תכנים פרקטיים שאפשר לקחת ולהכניס לחיים".
לסיכום, סביב כל המגמות והתהליכים שקורים בעולם מה חשוב לך להעביר הלאה?
"אני אבחר להתייחס לצד הבריאותי של הדברים, ואני חושבת שאם יש משהו שאני לוקחת מהפרויקט, שהוא סופר קונקרטי, זה שכדאי ומומלץ לכל אדם להכיר את כל הצבעים הסינתטיים הקיימים באוכל, שהם מסוכנים. ליצור רשימה ולבדוק אותה, כי הנזקים של החומרים האלו מאוד חמורים.
דרך ארכיון הצבעים הטבעיים, באנו והצגנו את התשובה, ולא רק באנו ואמרנו זה לא טוב. יש פה תשובה, ממש רחבה ומופלאה וענקית".
יוליה פיטיה, חוקרת את ההיסטוריה והמסורת של הצבע הטבעי, יוצרת צבעים טבעיים מאדמה וצמחים ומלווה אמנים ומטפלים באומנות בתהליכי למידה מעמיקים. היא מחייה את הידע הנשכח המאפשר לנו להפוך את הצבע הטבעי לכלי שבעזרתו אפשר לבנות גשרים אל הטבע שמקיף אותנו ואל עצמנו.
היא יצרה את פרויקט "המזווה" המוצג בתערוכה "צבועים" במוזיאון. הפרויקט מציג את האפשרויות האינסופיות העומדות לרשותנו כאשר אנחנו פונים לשימוש בצבעים טבעיים.
יוליה מעבירה סדנת "צבעים מהטבע" כחלק משיתוף פעולה בין מוזיאון העיצוב חולון לספריית החומרים.
עוד בנושא
