איך חומר רעיל במיוחד שהוכר כקוטל עכברים ומזיקים הפך לפיגמנט הנחשק ביותר בתקופת הריג'נסי והתקופה הויקטוריאנית?
בשנת 1775, קרל וילהלם שילה, מדען שוודי, ערך ניסויים בארסן וגילה בטעות שהוא יכול לייצר פיגמנט ירוק מתוך ארסן נחושת. הפיגמנט נוצר באמצעות תהליך של חימום נתרן קרבונט, הוספת תחמוצת ארסן, ערבוב עד להמסת התערובת, ולאחר מכן הוספת סולפט נחושת לתמיסה הסופית. למרות שידע על רעילות הפיגמנט, הוא לא טרח לספר על כך כי ידע שיש ביקוש הולך וגובר בפיגמנטים ירוקים. הצבע היה זול לייצור והוא חיקה במדויק את הגוונים המצויים בטבע.
אַרְסֶן Arsenic (הידוע גם בשם זַרְניך), הוא יסוד רעיל ביותר ממשפחת המתכות למחצה שסמלו הכימי As. שם היסוד מגיע מהמילה הפרסית העתיקה Zarnikh, שפירושה "אורפימנט צהוב". אורפימנט הוא מינרל מבוסס ארסן הדומה לזהב. צבעו של הארסן נע מאפור כסוף לצהוב ירקרק וגם לכתום ואדום, אך צבעו העיקרי נוטה לגוונים צהובים ירוקים. הארסן יכול להימצא באופן טבעי בקרום כדור הארץ, במי תהום ובמקורות מים שונים.
כ-25 שנים מאוחר יותר, בשנת 1800, החליט יצרן צבעים גרמני, וילהלם סאטלר, לעבוד יחד עם הרוקח פרידריך ראס כדי לשפר את הירוק של שילה. בשנת 1814, הציגו לעולם את הפיגמנט – ירוק אמרלד או בשמו המוכר יותר "ירוק פריז", כשיפור של הירוק המקורי.
בשנים אלו הזרם המרכזי בעולם האמנות היה הזרם הרומנטי בו אמנים רבים החלו לצייר את האדם מול נשגבות הטבע, האמנים הבולטים ביותר באותה תקופה היו הצייר האנגלי ויליאם טרנר, הצייר הגרמני קספר דויד פרידריך והצייר הצרפתי אז'ן דלקרואה, העבודות המפורסמות בהם ניתן לראות דוגמה לזרם הן "הנזיר מול הים" של טרנר והציור "החירות מובילה את העם" של אז'ן דלקרואה. האמנות הרומנטית הייתה פופולרית כ50-70 שנה, עד אמצע המאה ה-19.
בתקופה זו שהושפעה ישירות מהמהפכה התעשייתית בה הוקמו מפעלים רבים שפלטו עשן שחור וסמיך לסביבה, והערים היו אפופות פיח כל הזמן, אנשים רבים עזבו את האזורים הכפריים ועברו לערים הגדולות כדי גור בקרבת המפעלים בהם עבדו. כתוצאה מכך היה צורך גובר במציאת תחליף למרחבים הירוקים של הטבע. הנהירה לערים הגדולות ומתועשות והגעגוע שנוצר לירוק הטבעי בשילוב עלייתו של הזרם הרומנטי הביאו לצורך ממשי ואקוטי בפיגמנטים ירוקים. הטרנד שהתרחב מעבר לאמנות חלחל גם לבתים של האצולה האירופאית שהתבטאה ברצון להכניס את הטבע ואת המייצג האולטימטיבי שלו – הצבע הירוק לכל תחומי החיים- אם בעיצוב פנים ואדריכלות, במוצרי נייר וכמובן באופנה.
עד אותה תקופה היו משתמשים בטכניקה של צביעה כפולה: תחילה בפיגמנט צהוב ולאחר מכן פיגמנט כחול – שהפריטים היחידים שניתן היה לצבוע היו מבוססים על טקסטיל, בשיטה הזו היה קשה לקבע את הצבעים ולכן הטקסטילים הירוקים לא באמת החזיקו מעמד לאורך זמן.
הפיגמנט החדש שפיתחו יחד וילהלם סאטלר ופרידריך ראס, (הנודע ביותר מ-80 שמות שונים!), תפס תאוצה בהרבה תחומים בעקבות הביקוש הרב והמחסור הגדול בשוק של פיגמנטים ירוקים – צבע שבאופן מפתיע ובשונה מנוכחותו הגדולה בטבע, היה מאוד קשה להפיק בצורה טבעית.
"ירוק פריז" שימש לצביעת מוצרי נייר כמו עטיפות ספרים וטפטים, לצביעת בדים ששימשו לשמלות, נעלים, פרחים מלאכותיים ואפילו לצביעה של ממתקים וכציפוי לעוגות ועוגיות. אך לא רק כצבען – הפיגמנט הוכר ושימש כקוטל חרקים ומזיקים הכימי הראשון בעולם!
ארסן כאמור – הוא חומר רעיל ביותר, והיה בשימוש בהיסטוריה האנושית כרעלן פופולרי ששימש להתנקשויות בבני מלוכה וזאת בעקבות הקושי לזהות אותו, מה שהוביל לכינויים "רעל המלכים" ו"מלך הרעלים".
הארסן היה כל כך רעיל שגם הכמות הקטנה בה השתמשו כדי להרכיב את הפיגמנט ירוק פריז הובילה לפליטה של אדי ארסן רעילים לאוויר בייחוד בסביבה של לחות או רטיבות.
בתקופת הרג’ינסי והתקופה הויקטוריאנית שהגיעה לאחר מכן, הירוק היה צבע אופנתי מאוד, באיפור ובגדים, הירוק היה בכל מקום. על מנת למנוע הרעלה או זיהום – נאמר לנשים שלבשו שמלות ירוקות, לא ללקק את השמלה שלהן אך כצפוי זה לא עזר. כל מי שלבש פריט לבוש הצבוע בפיגמנט או היה בקרבה עם פריט ירוק, נשים וגברים כאחד, פיתחו תסמינים של הרעלת ארסן. מי שנחשף לרמות פיגמנט נמוכות החל לפתח פריחות, פצעים מוגלתיים והעור קיבל גוון ירקרק, בטווח הארוך התפתחו בעיות רפואיות שונות כמו צלקות, מחלות כרוניות, בעיות פוריות, בעיות נוירולוגיות ובעיות התפתחות שונות אצל ילדים ותינוקות. מי שנחשף לרמות גבוהות של הפיגמנט החל לפתח מחלות מעיים, בעיות עיכול, הפרעות בקצב הלב, לחץ דם נמוך, חוסר תחושה בגפיים, סוגי סרטן שונים ואף מוות.
בשנת -1839 כימאי גרמני הזהיר את הציבור הרחב מפני הרעילות של הפיגמנט וזמן קצר לאחר מכן יצאה אזהרה דומה גם בבריטניה. בברדפורד, בשנת 1858, מתו עשרים ואחד אנשים כתוצאה מהרעלת ממתקים קטלנית, בעקבות אכילת סוכריות קשות שנצבעו בפיגמנט ירוק המכיל ארסן. עשר שנים מאוחר יותר, המחוקקים בבריטניה קבעו סוף סוף מגבלות על הכמות המקובלת של ארסן במזון.
גם בעיצוב הבית הפיגמנט היה מאוד אופנתי – טפטים ירוקים היו מאוד פופולאריים בתקופה הויקטוריאנית, בעיקר כאלו עם הדפסים בוטניים. הסופר, מעצב הטקסטיל הבריטי ומייסד תנועת"Arts and Crafts” בבריטניה, וויליאם מוריס, נודע כפעיל למען תנאי עבודה בטוחים עבור יצרני הטקסטיל וחשיבות השימוש בחומרים וצבעים טבעיים. הוא טען שהוא משתמש "רק בצבעים טבעיים" המבוססים על תמציות צמחים במוצרים שייצר. לאחר ניתוח כימי שנעשה על טפט הטרליס trellis המפורסם, שהחל לייצר ב-1864 נראה שלא כך היה. הפיגמנט הירוק בטפט נבדק ונמצא שהוא מכיל נחושת וארסן. מוריס, שהיה בעל מניות בחברת כריית הארסן של אביו, לעג לכל אלה שהזהירו מפני הרעלה ואמר שהם כולם חולים בקדחת מכשפות. כנראה שמוריס היה מוכן לזנוח את עקרונותיו בשביל היוקרה, הכסף והמראה הבולט והעז של הירוק.
V & A Museum
עוד אדם מפורסם מההיסטוריה האנושית שיש הטוענים שנפגע כתוצאה מהאהבה לצבע הירוק הוא – נפוליאון בונפרטה. בעת גלותו באי סנט הלנה, חי נפוליאון בבית שקירותיו היו צבועים בצבע ירוק, הצבע האהוב עליו. נסיבות מותו היו עלומות במשך שנים ארוכות ורבים האמינו שמת כתוצאה מהרעלה מכוונת שלאחר מותו נמצאו בשערו ובדמו כמויות גדולות מאוד של ארסן. רק בדיעבד הבינו שהארסן הגיע כתוצאה מחשיפה ממושכת לצבע הקירות בביתו שהועצמה אודות לאזור הלח בו שהה. לבסוף התברר שהוא מת מסיבוכיה של דלקת בקיבה בגיל 51.
בשנות ה-70 של המאה ה-19 המודעות לארסן בפיגמנטים ירוקים גברה מה שהעלה את הפיתוח והייצור של פיגמנטים ירוקים אחרים. למרות זאת לאחר בדיקה גם הפיגמנטים שלכאורה לא הכילו ארסן, בסופו של דבר הכילו אותו בכמויות שונות. בעקבות כך, אנשים רבים נמנעו מפיגמנטים ירוקים בכלל ובמיוחד כאלה שהיו ידועים מבוססי ארסן. למרות זאת, הפיגמנט היה בשימוש עד לשנות ה-60 של המאה ה-20.
רעילות הפיגמנט השפיעה רבות על התרבות הפופולרית ועל ההקשרים שהאנושות מייחסת לגווניו השונים של הצבע. ואכן, ירוק בגוונים מסוימים משמש כצבע אזהרה לנוכחות של רעל או סביבה רעילה: למשל בסרטי ילדים מצוירים – כצבע של שיקוי רעיל שמכינה המכשפה, תפוח מורעל או צנצנת עם רעל שתמיד יופיעו בירוק זרחני. בנוסף, כשנראה שלט אזהרה לקרינה רדיואקטיבית או חומרים מסוכנים הרבה פעמים הוא יהיה בצבע הירוק.
דוגמא עדכנית מהשנים האחרונות היא אש הפרא (WildFire) הצבועה בירוק הזרחני הרעיל בסדרת הדרמה הפופולרית – "משחקי הכס".
כיום יש הרבה פיגמנטים סינטטיים המהווים חלופה טובה ל"ירוק פריז" והם נמצאים בשימוש כבר שנים רבות. עם זאת, ירוק הוא עדיין הפיגמנט שהכי קשה להפיק בצורה מספקת מחומרים טבעיים.
המאמר נכתב בשיתוף עם טליא ינובר, חוקרת, אוצרת ומעצבת מולטידיספלינרית.
עוד בנושא
