שבוע העיצוב במילאנו, שהתקיים בחודש שעבר, חיזק השנה את מעמדו כזירת הניסוי המרכזית של עולם העיצוב העכשווי לא רק עבור רהיטים ופריטים שונים, אלא בעיקר עבור חומרים, תהליכי ייצור וגישות חדשות לפיתוח חומרי.
לצד המיצגים הגדולים וההשקות המסחריות, בלט עיסוק נרחב בחומריות, בפסולת כחומר גלם ובפיתוח חומרים ביולוגיים וטכנולוגיים חדשים. ספריית החומרים האיטלקית "Materially", הציגה תערוכה שעסקה בפיתוח חומרים לתעשיות שונות ומערכות ייצור מעגליות. התערוכה התמקדה בחומרי גלם שמקורם בפסולת תעשייתית ובתוצרי לוואי, בהבנת תפקיד החומר ובתהליך הייצור שהוא עובר, במטרה לבחון כיצד ניתן לצמצם פסולת המיועדת להטמנה או לשריפה ולהפוך אותה למשאב בעל ערך חדש עבור עולם העיצוב.
שבוע העיצוב השנה סימן שינוי עמוק באופן שבו עולם העיצוב מתייחס לקיימות. אם בעבר קיימות הופיעה בעיקר כהצהרה רעיונית או כשפה שיווקית שנלווית למוצרים קיימים, היה נראה שהשנה היא הפכה לחלק אינטגרלי מתהליכי הפיתוח עצמם, החל משלב בחירת חומרי הגלם ועד שיטות הייצור, ההרכבה והמחזור. במשך שנים אימץ עולם העיצוב אסתטיקה של קיימות: צבעים טבעיים, חומרים ממוחזרים או נרטיבים סביבתיים מבלי לערער באמת על מודלי הייצור, הצריכה והפסולת שמלווים את התעשייה. במילאנו של 2026 הפרויקטים עסקו בחומר ברמה עמוקה יותר: באופן שבו הוא מיוצר, במקור שלו, באנרגיה הנדרשת ליצירתו ובאפשרויות למחזור, פירוק או שימוש חוזר.
בחרנו להציג מספר פרוייקטים המשקפים מגמה זו:
Issey Miyake × Ensamble Studio
אחד הפרויקטים הבולטים בתחום החדשנות החומרית הוצג על ידי איסי מיאקי, במסגרת הפרויקט "The Paper Log: Shell and Core", שנוצר בשיתוף משרד האדריכלים Ensamble Studio. הפרויקט עסק בשימוש חדש בתוצר לוואי של תהליך עיבוד הטקסטיל, הפליסה, (תהליך המזוהה עם בית האופנה). בתהליך נעשה שימוש בגלילי נייר דחוסים ודקיקים במיוחד, המשמשים כתבניות ליצירת קפלי הבד ובדרך כלל מושלכים בתום השימוש.
צוות העיצוב בראשות סאטושי קונדו (Satoshi Kondo) הפך את אותם גלילי נייר ל־“Paper Logs”, חומר גלם חדש לריהוט ואובייקטים פיסוליים. בין הפריטים שהוצגו היו כיסאות, שולחנות וספסלים, עליהם טקסטורות דומות לטבעות של גזע עץ או לנימי שיש טבעי. מקורן בתהליך הייצור בו הנייר השתתף, שאריות צבע מהבדים ותנועות הקפלים הוטבעו בשכבות הנייר במהלך הייצור. כל אובייקט נשא בתוכו מעין “זיכרון חומרי” של הבגד שבא איתו במגע בתהליך הפליסה. לצד הרהיטים הוצגו גם פסלים ארכיטקטוניים עשויים מאותן שכבות נייר מוקשחות, שיצרו דיאלוג בין אופנה, אדריכלות וחומריות. הפרויקט היה בין הפרוייקטים המעניינים בשבוע העיצוב, בכך שהציג חשיבה מחודשת על פסולת תעשייתית, בסיס לאסתטיקה חדשה ולשפה חומרית בעלת ערך רגשי וסביבתי.
Andreu World × Patricia Urquiola
החברה הספרדית הוותיקה, Andreu World, הציגה במילאנו את המשך הפיתוח של החומר, BIO®, תרמו־פולימר ממקור טבעי שמתכלה בקומפוסט. הוא פותח כאלטרנטיבה לחומרים פלסטיים מסורתיים המיוצרים מנפט.
השנה הוצג החומר במסגרת שיתוף פעולה עם המעצבת הספרדייה פטרישיה אורקיולה (Patricia Urquiola), שפיתחה עבורו פלטת צבעים חדשה בהשראת גוונים טבעיים. לצד התועלת הסביבתית שבחומר, הפרויקט הדגיש את הפוטנציאל האסתטי והחושי הטמון בחומרים בני־קיימא, ואת האפשרות לשלב בין חדשנות טכנולוגית, ייצור מעגלי ועיצוב עכשווי. הקולקציה הוצגה במסגרת התערוכה "Manufacturing the Future", שביקשה להמחיש כיצד פיתוח חומרים כיום אינו מתמקד רק בצמצום הנזק הסביבתי, אלא גם ביצירת שפה חומרית חדשה עבור עולם הריהוט, האדריכלות והחללים הציבוריים.
Isola Design Festival
הפסטיבל ציין השנה את שנתו העשירית תחת התמה המרכזית “TEN: The Evolving Now”, מהדורה שעסקה בהתפתחותו של העיצוב העצמאי בעשור האחרון ובקשר שבין חדשנות חומרית, קהילה ועתיד הייצור. לצד התערוכות והפרויקטים שהוצגו במסגרת הפסטיבל, בלט השנה גם הניסיון לבחון מחדש את האופן שבו אירועי עיצוב נבנים ומתנהלים מבחינה חומרית וסביבתית.
כחלק מגישה זו, ביקש הפסטיבל לצמצם את טביעת הרגל הפחמנית של חללי התצוגה ולהימנע משימוש בתשתיות חד־פעמיות המזוהות עם אירועי עיצוב גדולים. חלק מרכזי מהאירועים התקיימו במתחם Fabbrica Sassetti, מפעל טקסטיל היסטורי שנבנה בשנות ה־30 ועבר התאמה מחודשת לחלל תצוגה עכשווי. הבחירה במבנה תעשייתי קיים, במקום בהקמת חללים זמניים חדשים, חיזקה את העיסוק בשימור, שימוש חוזר והתחדשות חומרית גם ברמה האדריכלית. במקום קירות גבס זמניים ואלמנטים הנזרקים בתום התערוכות, נבנו חללי התצוגה באמצעות מחיצות ניידות, מערכות מודולריות ואלמנטים אדריכליים שיוצרו בהדפסת תלת־ממד מחומרים ממוחזרים. הגישה יצרה שפה תעשייתית ודינמית, אך בעיקר הדגימה כיצד ניתן לתכנן תערוכה כמערכת חומרית מעגלית, כזו שניתן לפרק, לאחסן ולעשות בה שימוש חוזר גם במהדורות עתידיות של הפסטיבל.
reEDIT by EDITECTURE
אחת התערוכות בפסטיבל הייתה “No Space for Waste”, בה הציג סטודיו reEDIT by EDITECTURE את הפרויקט "The Upcycled Gambit Bamboo & Brew Chess Table Set", שבחן כיצד פסולת עירונית ותוצרי לוואי תעשייתיים יכולים להפוך למערכת חומרית חדשה בעלת ערך תרבותי, סביבתי ואסתטי. במסגרת הפרויקט הוצגה קולקצייה הכוללת פריטים שונים כמו: שולחן שחמט מודולרי בהשראת משחק השיאנג־צ’י (השחמט הסיני), שרפרפים, גופי תאורה, שטיח, ספסלים וחיפויי קיר. החלק העליון של הרהיטים נוצר משילוב של סיבי במבוק, שמקורם בפיגומי הבנייה המסורתיים של הונג קונג, יחד עם שאריות מתעשיית התה המקומית. רגלי הרהיטים יוצרו מבקבוקי פלסטיק ממוחזרים באמצעות הדפסת תלת־ממד.
באמצעות טכניקות של דחיסה, יציקה והדפסה תלת־ממדית, הפכו חומרי הפסולת למשטחים קשיחים בעלי טקסטורות עשירות וגווני צבע טבעיים המזכירים אבן, עץ או טרצו. מעבר לפיתוח החומרי, הפרויקט הדגיש גם את הזיקה בין חומר ומקום, שימוש בחומרים שהם שילוב ייחודי להונג קונג – עלי תה ובמבוק. הפרויקט פועל על פי גישה מעגלית, הרואה בפסולת שלב מעבר בין תפקודים ושימושים שונים של אותו החומרים.
ספריית החומרים האיטלקית Materially
הספרייה הציגה את התערוכה "The New State of Materials", אחת התערוכות הבולטות השנה בתחום החדשנות החומרית והקיימות. התערוכה, שהתקיימה כחלק מ־"Isola Design Festival", עסקה באופן שבו חומרים יכולים לשנות את פני עולם העיצוב, האדריכלות והייצור, תוך דגש על כלכלה מעגלית, דה־קרבוניזציה ופיתוח חומרים ביולוגיים וחומרים ממוחזרים.
בין הפרויקטים הבולטים בתערוכה הוצג kinari של Panasonic Holdings Corporation, חומר המבוסס על כ-85% סיבי תאית שמקורם בפסולת ממקור צמחי, שפותח כאלטרנטיבה לשימוש בפלסטיק מבוסס נפט. בניגוד לתהליכי ייצור מסורתיים, הכוללים שימוש נרחב במים ותהליכי ייבוש עתירי אנרגיה, Panasonic פיתחה ייצור “יבש” המאפשר לשלב את סיבי התאית ישירות בתהליך היציקה, תוך שמירה על תכונות חומר הדומות לאלו של פלסטיק המבוסס על מקורות נפט. התוצאה היא חומר בעל מראה טבעי המזכיר עץ, עם גוונים משתנים הנוצרים ללא שימוש בפיגמנטים נוספים. בתערוכה הוצגו יישומים אפשריים של החומר עבור מוצרי צריכה ומכשירי חשמל ביתיים, כחלק מניסיון לפתח חלופות חומריות בעלות טביעת רגל סביבתית נמוכה יותר.
פרויקט נוסף שהוצג היה ReUp® by Versalis, מותג המתמקד בפיתוח פולימרים העשויים מפלסטיק ממוחזר או מחומרי גלם חלופיים. החברה הציגה את קולקציית “Opaline” שעוצבה על ידי המעצב ג'וליו יאקטי (Giulio Iacchetti), הקולקציה כללה סדרת אובייקטים וכלי שולחן בעלי שקיפות רכה וגוונים חלביים המזכירים זכוכית אופלין מסורתית, חומר דקורטיבי שהיה נפוץ במיוחד באירופה של המאה ה־19 ונודע במראהו המעונן והזוהר למחצה. אלא שבמקום זכוכית, האובייקטים יוצרו מפולימרים שונים המבוססים על חומרי גלם ממוחזרים. הקולקציה בחנה כיצד ניתן לשחזר איכויות חומריות כמו שקיפות ועדינות הנתפסות כיוקרתיות, בחומר גלם שונה מהמקור המסורתי (אם זה הזכוכית ואם זה הפלסטיק). הפרויקט הדגים כיצד חדשנות חומרית כיום אינה עוסקת רק בפיתוח חלופות סביבתיות, אלא גם ביצירת שפה אסתטית חדשה עבור חומרים מוכרים כמו פלסטיק. באמצעות משחקי שקיפות, פיזור אור וגימורים עדינים, קיבלו הפולימרים איכויות חומריות פחות מזוהות עם פלסטיק, כמו רכות, עדינות ועומק חזותי המזכיר חומרים מסורתיים כמו זכוכית או אבן.
הפרויקטים שהוצגו השנה במילאנו הצביעו על מגמה ברורה: מעבר מחשיבה המתמקדת במוצר הסופי לעיסוק עמוק יותר במקור החומר, איך חומר יכול להיות כלי מרכזי ליצירת שינוי סביבתי ואסתטי, במחזור החיים שלו ובמשמעויות התרבותיות והסביבתיות שהוא נושא עמו.
בין אם מדובר בנייר תעשייתי שהופך לרהיט, פסולת עירונית המקבלת חיים חדשים או ביופולימרים המחליפים פלסטיק מסורתי. שבוע העיצוב במילאנו 2026 הראה כי עתיד העיצוב אינו טמון רק בצורה, אלא גם במערכות החומריות שמרכיבות אותה.
