Webplate

"המעצבים צנועים מדי בשימוש בשיטת `מן העריסה אל העריסה`"
Diana Den Held בראיון גלוי לב עם מיכאל בראונגרט

יחד עם ביל מקדונו, מיכאל בראונגרט כתב את הספר "מן העריסה אל העריסה"- חידוש הדרך בה אנו עושים את הדברים. Cradle to Cradle: Remaking the Way We Make Things.
יותר ויותר ארגונים מגיעים להבנה כי הם יכולים להפיק תועלת משיטת (C2C (Cradle to Cradle הן מבחינה אקולוגית והן מבחינה פיננסית. אך מהו התפקיד של C2C במשבר הפיננסי העכשווי? ומה מעצבים יכולים לעשות בנידון? Diana Den Held בראיון גלוי לב עם מיכאל בראונגרט.

"בעת משבר, מלבד התקווה שמשהו ישתנה, קיימים יראה וחוסר ודאות. אנשים נסוגים אחורה להתנהגות קדמונית ואז, הם לא יצירתיים, מצחיקים או חדשניים. הם רק ממשיכים לעשות מה שעשו לפני המשבר.

כשאתה מבין שהיתרון התחרותי שלך לא נמצא ביציאה מן הנתיב הרווח, אתה מתחיל בחיפוש אחר פיתרון, ורק אז מתעלה על הפחד שלך. אינני מנסה לומר שזה בהכרח מוביל לחדשנות, אך דברים קרו בעבר".
מסביר מיכאל בראונגרט.

דרך היישום של "מן העריסה אל העריסה", האם כבר ראית שינויים בעקבות המשבר?
"אנחנו בעיקר שמנו לב לתנועה חיובית. חברות רבות וארגונים רואים כרגע את חשיבות שמירת נאמנות הלקוחות דרך שיתוף פעולה והיענות לצרכיהם. בחברת דסו, חברה הולנדית לייצור שטיחים אשר פעלה בשיטת C2C, אנו יכולים לראות כי ניכר גידול ברווחים בשעה שהשוק מצטמצם."

האין זה קשור בעליה במודעות סביבתית של הלקוחות, פתאום, בזמנים שכאלו...
"לא, אך הלקוחות יותר מודעים לאיכות. כצרכן אתה זהיר בכל הקשור לבזבזנות יתר ולמעשה אף אחד לא רוצה שטיח מסריח ורעיל לו ולסביבתו. כל כך הרבה טעויות מתחוללות כעת ולכן אנשים רוצים ללכת בעקבות הפיתרון הנכון. כיצרן אתה יכול להוביל לשינוי."

האם אתה אומר שהמשבר הכלכלי יכול להוציא את הטוב ביותר מתוכנו?
"ייתכן. יש סיבה טובה לחשוש ממה שקורה כעת. אך אם אתה מבין שהפחד משתק אותך ומעכב את אפשרויות השינוי, אז אתה יודע שיש לקחת יוזמה.
בימים אלה, אדריכלים, מעצבים ואנשי פיתוח צריכים לראות את המשבר כהזדמנות. כמובן, לא תמיד אתה יכול לפעול מהר כרצונך, אך אתה יכול להתקדם באמצעות שיתופי פעולה. יצירתיות ושיתוף פעולה מהווים חלק עיקרי. אפילו בתעשיית הכימיקלים המסורתית והשמרנית, שיטת C2C היא בראש סדר היום."

איזה תפקיד יכולים מעצבים ליישם בנקודת מפנה זאת?
"למרות שנדמה כי למעצבים יש אגו עצום, אני חושב שהם מאוד ביישנים כשזה נוגע לסביבה וחומרי גלם. הם מארגנים אסופה של חומרים רעילים באופן מעט שונה וקוראים לזה עיצוב. זהו הזמן להראות שאפתנות.
כרגע, אנו זקוקים למעצבים שיעצבו דברים טובים, שיכולים לגרום לאנשים להתארגן מחדש ולשנות תהליכים, אנשים אשר רוצים להיות חלק מן השינוי, ולא רק לגרום לדברים 'להראות קצת יותר יפים'."

מעצבים צעירים לרוב מכינים את המודלים הראשונים שלהם בעבודות יד, כאבי טיפוס. ואז, הרעיון שלהם הוא מוצלח והייצור ההמוני נמצא ממש מעבר לפינה. הם יכולים בקלות ליפול לתוך תהליך "מיושן" של חברות הענק. מה אתה מציע?
"שלב העיצוב הראשוני הוא תמיד שלב נהדר. אך אז, מתקיימת מערכת יחסים בינך לבין העיצוב שלך, ואתה נקשר יותר, שזה חיוני. לאחר מכן אתה מנהל קשר רומנטי עם מוצר הראשוני וממשיך הלאה למערכת יחסים רצינית. כמו כן יש כאן שאלה של שאיפה. האם אתה רוצה להמשיך לפעול כמו נער מתבגר, בכך שאתה ממציא משהו וזורק זאת מהר או שאתה רוצה שהוא יצמח? אני חושב שמעצבים שמחים יותר כאשר הם לוקחים חלק נכבד בתהליך."

"ההיסטוריה הוכיחה כי פיתוח אמיתי תמיד נבע מצוותים, לא מיחידים" מיכאל בראונגרט

האם עולם העיצוב זקוק לגישה אחרת?
"כיום יש לחץ רב על מעצבים- הרבה מצופה מהם. הם רוצים להיות אמנים. הם רוצים להיות יצירתיים. הם חייבים להיות יזמים, מנהלים ולהיות מסוגלים להתמודד עם לקוחות. ואז ישנו, כמובן, האגו- מספיק גורמים לגרום לכל אחד להטיל ספק בנוגע לעצמו.

לכן אני חושב שאנו צריכים שינוי בגישת הלימוד. אנו צריכים סוג שונה של מעצבים. לדוגמא, תקשורת חזותית היא תחום בפני עצמו, אך יש צורך בעוד הכשרות. מעצבים אשר מסוגלים ליצור צוות עם אמנים, מנהלי עיצוב ועוד. יש צורך בקבוצה מגוונת יותר. התמודדות עם יותר מדי גורמים מובילה לבינוניות.

לא יכול להתקיים רק גיבור אחד שכולם יעריצו. אז מתקבל אדם המנסה לפצות יתר על המידה על החסרונות שלו. במבט ממוקד על יתרונותיך, יש לגלות את חסרונותיך ולמצוא אנשים שיוכלו להשלים אותם."

מעצבים צעירים רבים מרגישים שיש להם מחסור בידע אודות שיטת "מן העריסה אל העריסה".
אתה לעיתים קרובות שומע שאלות דוגמת "אני יודע שהחומרים הנכונים קיימים, אך איך אדע היכן למצוא אותם? איך אני אמור לעבוד עם פלסטיק ביולוגי מתכלה? ועוד. מה אתה ממליץ להם?
"כאשר אנשים שואלים שאלות מסוג זה, זהו ביטוי לתשוקה הוליסטית לעיצוב טוב, כבר יש להם 50% ממה שהם זקוקים לו. אני שוב מדגיש את העובדה שהם אינם חייבים לעשות הכל בעצמם. ההיסטוריה הוכיחה שפיתוחים אמיתיים הגיעו מטעמן של קבוצות, לא מיחידים. לעיתים ניתן היה לראות יחידים בחזית, אך תמיד היה צוות שעמד מאחוריהם. שיטה זו נכונה גם כיום: בכוחות עצמך, בנקודת זמן זו, אתה עובד על שינויים של דברים קיימים בלבד.

מעצבים פעילים, מודעים לכך שמידע רב אודות חומרים ניתן למצוא במאגר מידע של Material Connexion (ספריית החומרים הוותיקה ביותר). אבל שוב, אל תיקח סוגי חומרים כנקודת מוצא בתפיסה שלך, זה מעכב את המחשבה. חומר שאינו זמין יהיה נגיש בעוד מספר שנים, במיוחד אם אתה מבקש אותו, כמעצב."

האם זוהי העצה העיקרית למעצבים אשר מעוניינים בעיצוב בשיטת "מן העריסה אל העריסה"?
"כן. תתחיל להיות יותר יהיר ולשאול שאלות על דברים איתם אתה בא במגע. רק תאמר 'איני רוצה להשתמש בחומר הזה' והשינויים יתרחשו מאליהם. למשל, אם אתה מתבונן על חברות דוגמת Louis Vuitton, Dolce & Gabbana, ו- Armani, מה שיוצא מן המפעל ונכנס לחנויות הוא בעצם פסולת מסוכנת.

כמעט כל מותג עיצובי מפורסם מחויב לחדש. למעצבים יש את הכוח להשפיע שם. שאל על חומרים שאמורים לבוא במגע עם הגוף, חומרים אשר נוחים לאנשים. עצב ותכנן מוצרים לסביבה הביתית והמשרדית אשר ישמרו על האוויר הנקי שבחלל. כמעצב, אתה צרכן של חומרים המפותחים ע"י אחרים, השתמש בהם בתבונה".

כיצד מעצבים משיגים חומרים חלופיים?
"למה לתת לעיצוב שלך להיות מושפע מזמינות של חומרים? זוהי צורת ביטוי של עיצוב, לא המפתח. תתחיל בשאיפות ודרישות מהעיצוב שלך. תצביע על החסרונות- זה לא חייב להיות 100% מושלם. מתוך רצון לשלמות המוצר, הדבר הראשון שקורה הוא מחסום ועיכוב של עצמך. כל עוד אתה בודק איפה והיכן אתה מוכן לבצע שינויים, אתה יכול לראות את המכלול. קח צעדים שקולים, אך אל תתפשר על חזונך."

מעצבים יכולים להשפיע בפיתוח של החומרים הנכונים. אך מה הם יכולים לעשות כרגע בעת משבר?
"כמעצב אתה לא אמור לתת צורה בלבד, אלא לקחת חלק בתהליך העיצוב והתכנון הכולל. אין זה אומר שהכל חייב לחזור לביוספרה כשלעצמו. אתה יכול להשתמש בחומרים אשר אינם מתכלים כל עוד הם חוזרים לטכנו-ספרה. הכוונה היא לתכנן מוצר שחלקיו יכולים להתפרק ולעבור תהליכי מחזור.

למשל, ייצור של טלוויזיה שלא מכילה חלקי נחושת הוא בלתי אפשרי כיום, אך ייצור של טלוויזיה שקל לפרק ממנה את חלקי הנחושת שבה, אפשרי. נחושת היא מתכת נדירה יותר מנפט, חומר גלם שאיננו רוצים לאבד במתקני הפסולת. השאיפה היא להחזיר את הנחושת למעגל הייצור ולפרק את חלקיה בקלות ככל שניתן.
בכדי לעשות זאת אתה צריך עיצוב טוב. זה לא כ"כ קשה לחשב את הרווח שלך מכך."


*Diana Den Held הינה היועצת האסטרטגית של מיכאל בראונגרט. 
למאמר באנגלית Gevleugelde Woorden
ראיון זה התקיים בפברואר 2009. המאמר התפרסם בעיתון Tutto Bene
תרגום לעברית I לירון דן

Tenebit תנאי שימוש | לדף הבית | English כל הזכויות שמורות | ספריית החומרים של מוזיאון העיצוב חולון ©2007